מי שרץ במהירות המירבית, מדי יום כל הזמן ללא הפוגה, לא יכול לרוץ מהר יותר. לא משנה כמה יתאמץ, כמה ידחוק עצמו לגבולות הזמן והיכולת, לא יוכלו רגליו לשאת עוד. גוזר על עצמו הפסד מתבקש בתחרות המיותרת נגד עצמו. כמו בהליכון. ימצא עצמו מזיע ונותר במקום, על פס מסתובב משתדל ונייח, המסמל את חייו.
מי שרוצה את הכל לא יוכל לרצות יותר. כי מראש הציב יעדיו ברקיע ועתה לא תוכל מלוא הארץ להגשים שאיפותיו. לא יוכל לבנות מדרגות לגן עדן כי זינק למרפסת הקומה האחרונה בבעטת אין-עת, ועתה מגרדות ידיו הריקות את התקרה הבוהקת. לילותיו יעברו סהרוריים בהיעדר חלומות, ימיו יחלפו באיטיות בהיעדר שאיפות-מחר. יתהווה ולא יתעתד, יזנק לאתמול, יתבודד בצמרת.
בנקודה בה נסגר מעגל, משיק היותר לפחות. ההמון למועט, הכל ללא-כלום. בקיר הבטון החצוב בנקודה זו, במבוי הסתום של מרוץ חיינו, יש פתק קטן ודהוי. "מגיע לנו יותר", כתוב באותיות קטנות, "אבל בשביל זה צריך להאט". את הדרך, כך אומרים, אפשר להשלים במהירות. אך להנות מהנוף, כך סתם בלי סיבה, זה עונג נסתר של מטיבי לכת. לא יגיעו לרוב ראשונים, ולקחיהם יופקו לאט-לאט. אבל בסוף היום, כשיתבהרו השמיים, יווכחו כולם. הם השיגו יותר.
מי שרוצה את הכל לא יוכל לרצות יותר. כי מראש הציב יעדיו ברקיע ועתה לא תוכל מלוא הארץ להגשים שאיפותיו. לא יוכל לבנות מדרגות לגן עדן כי זינק למרפסת הקומה האחרונה בבעטת אין-עת, ועתה מגרדות ידיו הריקות את התקרה הבוהקת. לילותיו יעברו סהרוריים בהיעדר חלומות, ימיו יחלפו באיטיות בהיעדר שאיפות-מחר. יתהווה ולא יתעתד, יזנק לאתמול, יתבודד בצמרת.
בנקודה בה נסגר מעגל, משיק היותר לפחות. ההמון למועט, הכל ללא-כלום. בקיר הבטון החצוב בנקודה זו, במבוי הסתום של מרוץ חיינו, יש פתק קטן ודהוי. "מגיע לנו יותר", כתוב באותיות קטנות, "אבל בשביל זה צריך להאט". את הדרך, כך אומרים, אפשר להשלים במהירות. אך להנות מהנוף, כך סתם בלי סיבה, זה עונג נסתר של מטיבי לכת. לא יגיעו לרוב ראשונים, ולקחיהם יופקו לאט-לאט. אבל בסוף היום, כשיתבהרו השמיים, יווכחו כולם. הם השיגו יותר.
"הבה נלך לאט ילדים, מפני שאנחנו ממהרים"
השבמחקFelix Houphouet-Boigny