מי שנכנסו בשערי היכל ההמצאות העולמי נהגו להתחיל ביקורם בהתנשפות ממושכת. זו נבעה ממזג האוויר הצונן וגרם המדרגות האימתני שהוביל אל היכל הכניסה המפואר. בארמון הזה הופיעו כל ההמצאות החשובות והמפורסמות שהגה המין האנושי מימיו, קטנות וגדולות, פשוטות ומורכבות מאוד. רק תנאי אחד היה בפני המצאה חדשה שביקשה לזכות בהנצחה אוהדת - היה עליה להביא לשיפור באורח החיים של בני האדם. משהוכח כי היא כזו, נקלטה בזרועות פתוחות.
ואמנם היו המסדרונות עמוסים פלאים ושכלולים, כפתורים וצגים דיגיטאליים, שהמחישו את נפלאות היצירתיות של המין האנושי. מכל קצוות תבל הגיעו לבקר ולהתרשם מנפלאות התבונה והטכנולוגיה שהאירו את עיני המשתהים.
ובקצה ההיכל, מעלית שקופה עם כפתור יחיד, המובילה אל הקומה האחרונה. שם, כך נטען, המצאת ההמצאות. הכניסה היא ביחידים, הקומה נסתרת, התור ארוך. מי שזמנו היה בידו, עצר וחיכה. לעיתים שעות, או ימים.
ואתה מחליט שזה בשבילך ועומד בתור וממתין ומחכה ומזדקן לאיטך עד מגיע זמנך ונכנס ועולה ומטפס וניצב מול החדר. והוא אטום, ודלת מסתובבת בפתחו. מסוג הדלתות המאפשרות לאדם להיכנס ולצאת ללא מאמץ, ללכת ולשוב בקלות יתרה.
אתה נכנס לחדר בנשימה נרגשת ופוקח עיניים. הוא מעט חשוך אך הראייה מסתגלת. אתה מתבונן היטב ומפנים את שרואות עיניך. החדר ריק. אתה סוקר אותו שוב במבטך וידיך אך ריקנותו מוסיפה לדמום. אתה מניח שמדובר במתיחה לא מצחיקה, ויוצא בכעס דרך הדלת המסתובבת. אפילו לא הבחנת בעלבונה כשחלפת כך דרכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה