זה עלבון של ממש לטעון למותו של אדם, כשהכל יודעים כי בדם קר נרצח. התואר הנייטראלי הזה, הנקי והבלתי מחייב, אינו תורם לזעזוע הנדרש למראהו של אדם שחוט ופצוע בדקירות מרצח. תיאור המצב התמים הזה, הדומה יותר להגדרת מצב טבע, אינו הולם למקרים בהם הופר חוק הטבע, בהם דימה עצמו אדם לאל ונטל במזיד חייו של אחר, באכזריות שאין דומה לה בכל העולם ובתהומות שתחתיו. לכן מקפידים כל כך המתנסחים ההגונים להבחין בין מנוח לנרצח, בין המת וזה שהומת.
אך אם יפה וראוי הדבר לבני האדם, נכון ומוצדק גם לאותיות. שכן גם האות הכתובה יכולה להיפגע, וגם משפטים עשויים לדמם, וגם סיפורים יכולים להיוולד כך ברגע, ועל כן גם למות. ושמסוכם כי אין לפטור אדם שנרצח בקביעה כי מת, כך יוסכם כי גם לאותיות יינתן מעמד דומה.
ולכן מכאיב ושגוי כל כך לשמוע ולקרוא ולראות כי במקרים מסויימים מכונה האות מתה, אף כי נרצחה. ושורת בלשים ושוטרים וחוקרים שיבחנו את גופתה יגיעו אל אותה המסקנה העגומה כי הוצאה להורג בתלייה. בכיכר העיר הפשיטו אותה ממלבושיה והניחו חבל על צווארה למראה פניהם השותקים של ההמונים. ומרגע שהפכה מבלתי לתלויה לתלויה, הכריזו עליה מתה. אך הכל ידעו כי נרצחה, וזעקת מחאתה לא תשמע.
עתה מעל גגות הבתים של העיר מרחפות שלל מילים תלויות ואיש אינו מרים הראש להתבונן בהן. נעות ונדות כמשב הרוח, כמנהג האנשים והדעות בין העונות והממטרים. ובימים ההם אין חוק בארץ, אין דין ואין דיין. יש הטוענים שמתו מזמן. אחרים מתעקשים שנרצחו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה