״אולי הגן הזה קיים רק בצל עפעפינו המושפלים, ומעולם לא חדלנו: אתה מלהעלות תמרות אבק בשדות קרב, ואני מלהתמקח על מחירם של שקי פלפל בשווקים רחוקים; אלא שבכל פעם שאנחנו עוצמים למחצה את עינינו בתוך השאון והמהומה, מוענקת לנו היכולת להימלט לכאן, ללבוש חלוקי משי, כדי להרהר במה שאנו רואים וחיים, להסיק מסקנות, להרהר ממרחק״
הערים הסמויות מעין / איטאלו קאלווינו
לפעמים, כשאתה מטייל בעולם, אתה נווד. חסר כל, חסר קול, נטול ממון ודאגות. כמו בפעם ההיא כשאבד מטענך ונמלאת רוגע. ואתה יכול להמציא עצמך מחדש בכל צומת, וללמוד שפות חדשות בהן אתה נשמע צלול ואמיתי.
ולפעמים כשאתה מטייל בעולם, אתה מבריח. אמן תכסיסים המקפל בתחתיות כפולות מנהגים וסגנונות ותרבויות והרגלים זרים. אתה סוחר בהם במיומנות כאילו כך עשית מעולם. ובמקום להתלונן על מעמסות הדרך, הופכים נתיביך לנכסים.
ופעמים אחרות אתה שודד ים, בוזז זכרונות ולחנים. או צייר הרושם בצבע את טבעם של נופים ומכרים. או נווט, או בלש או לוליין. נסחף על גל, עולה ויורד, מנהל שיח גאות ושפל עם יבשות וירח.
ויש שיעידו: אמת, אך כל יום מסתיים בחלום על הבית. ואתה מחייך: לפעמים.. לפעמים, לפעמים.
