מחקר פסיכולוגי ישן קובע עובדה פשוטה: קיים קשר בין מידת ההבנה שלנו בתחום מסויים לבין היכולת שלנו להעריך כמה אנחנו בקיאים בו. הממצאים מלמדים שהתלמידים שקיבלו את הציונים הנמוכים ביותר במבחן נטו לצאת מרוצים, ושהקביעות הנחרצות ביותר יצאו מפיהם של הדיוטים. מפעם לפעם, אנחנו רואים את זה בתגובות באינטרנט. לרוב, ככל שאדם מבין יותר, הוא מעט יותר מסוייג. זו לאו דווקא צניעות, זו יכולת בסיסית להתמודד עם מורכבות בתנאי אי ודאות.
לא צריך מחקרים מלומדים הבוקר. אני מסתכל על השמיים האפורים, מבשרי הממטרים, מנבאי הצינה. התאורה שנבחרה למערכה הראשונה של היום היא הצהרה ברורה: למדו להעריך את האפור. אתם רואי השחורות, אתם מניפי הדגלים הלבנים, למדו להוקיר את פלאי האפור. המסע בין גווניו המדוייקים, ההתבשמות בניחוחות גשם שטרם ירד, החיבור המרגש בין הרוח שבפנים ומשבי החוץ, המעקב האיטי אחר נדודי עבים לצלילי מנגינה נוגעת, הציפייה העזה לשטפון שינקה הכל. זה כוחו של האפור, הלא מדוייק, הלא נחרץ, הלא החלטי. שמגיע כל שנה מחדש קצת אחרת, כדי להזכיר שגם אנחנו כאלה. שום דבר לא נשאר קבוע פרט למשתנים.
השמיים האפורים חזקים יותר מכל מחקר או ממצא. הם מראה נאמנה לכמה אנחנו בטוחים מדי, דווקא רגע לפני המבול, שיציף בטיפות ספק את המקום בו צדקנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה