קהל רב התאסף בציפייה לשמוע את הדברים. התכנסו זמן מראש, לשמור לעצמם מושב קדמי, נקודת תצפית נוחה להאזין לדברים. אחרי הכל, לא בכל יום מזדמן לקהל להיחשף לדבריו החשובים של הסופר המפורסם. והערב במיוחד, כך הבטיחה ההזמנה, יעסוק הסופר באופן חריג בשיטות ובתהליכים שהוא עובר במהלך תהליך הכתיבה. לראשונה ישמעו האנשים על אודות רזי אחורי הקלעים, המתכון המדוייק שבסיום רקיחתו נבראות יצירות המופת המהוללות. מי יודע, אולי מפגישה זו ייצא מי מהאורחים עם המתכון או קמצוץ ההשראה הנחוצים לספר ביכוריו? אולי ראשיתן של הצלחות מפתיעות ושינויי גורל טמונה במילות הערב.
את השיחה החליטו המארגנים לקיים על גג אחד הבניינים. החלטה שהצטיירה באותם הרגעים טבעית ואף מתבקשת. עת הגיע הסופר בבגדיו המהודרים ומשקפיו השובבות, עמד נוף המגדלים מאחוריו כתפאורה מתבקשת. הרי ברור שהערב תעסוק השיחה בעניינים המצויים מעל שגרת הקרקע. השפה אותה נשמע איננה שפת רחוב, אלא ניב של גגות. אנו נטפס בסולם המטאפורות אל שיאי גורדי שחקים, ומן הפסגה נבחן כבני תרבות את המתרחש מטה, נתעד במכחול מושחז את התרחשויות ההמון ונבנה מהן מגדלים של סיפורים חדשים.
רק דבר אחד לא לקחו בחשבון - צינת ראשית הקיץ. רק נתיישב לו הסופר המפורסם על כס הכבוד שהוכן לו במרכז הרחבה, כבר החל משב ראשון ללטף פניהם של הנוכחים הנרגשים. ומזה הרגע החל הדואט המתוח שבין שנינות הסופר לצינת הלילה.
וככל שרצו האנשים לעטוף עצמם בסיפורים מרתקים נוספים שסיפק הסופר, כך גברה תשוקתם לעטוף עצמם בשכבה נוספת שתגן על העור החשוף. וככל שהתמלאו חרטה על כל הספרים והשירים שטרם הכירו, כך נתמלאו חרטה על המעיל והסוודר שבחרו להשאיר מאחור. ובעוד הוא מדבר על התרגשות מהמילה הכתובה, רעידתם נבעה בעיקר מהסופה הקרבה, הוא על חדוות היצירה והם על מצוקת הבשר, הוא על פלאי הרים נשגבים, והם בקללת גגות חשופים. במקום לעטות מעיל, עטו על עצמם תפקיד מאזינים נאמנים המתעלמים מגחמת הרוחות. וברגע בו דיבר על חובת האומן לחשוף עצמו בפני זולתו, נרעדו שוב מהחלטתם לחשוף עצמם בפני זולתם ובפני הקור הגובר, שכבר הפסיק מזמן לספור את הסופר.
ובכל זאת, חרף האתגר הגובר והסבל המתמשך, איש מהאורחים לא קם ממקומו. איש לא ביקש לעזוב, לנטוש בבושת פנים ולהודות בחולשתו. הרי לא ראוי לו לאדם להתקפל למול הרוח, ואיש לא יעז להעדיף את טובת הבשר על תענוגות הנפש, ובוודאי כך למול עיניים בוחנות ולמדות. התרבות, היא הרי תעצומת הנפש לה אנו זקוקים, בערתה תחמם אותנו, תניע בנו מחשבה נגד הקפאון שבחוץ. לא, איש לא התיר לעצמו להכנע באותו הערב, אף אחד לא העז להודות בסדיקת נחישותו מול נזקי הסערה. בני תרבות אינם נסוגים למול פגעי אקלים. הם יכולים להם, הם יביסו אותם בלהט התרבות והתבונה. גם אם קטעים מנושאי ההרצאה כבר התפוגגו במשב הגובר. גם אם חלק מהנקודות החשובות שביקש להדגיש הסופר חלפו עם הרוח, נכתשו תחת שיניים נוקשות.
ובעוד נאבקת הרוח מכאן עם הרוח משם, סיים הסופר את דבריו ופנה לשאלות הקהל. רק מעטות היו שם. רבים מיהרו לנצל את ההזדמנות ולהמלט פנימה, אל מקום חמים יותר. אל מקום בו יוכלו הדברים להדהד בנעימות, לשקוע בחמימות. כי רוח, ככה אמרו בוודאי לעצמם בצאתם, אי אפשר בכוח. רוח צריכה להיות נעימה ומהנה, לא מענה. בפעם הבאה, יביאו משהו חם. ואולי, פשוט יישארו בבית ויקראו בלי הסברים. במקום הנוח והמוכר והחמים שהם קוראים לו בית. במקום בו הרוח היא טבעית באמת, ולא מייצרת מלחמות, ואתגרים ועינויים. סתם כך, כפי שהם באמת. במקום בו נעים לה הרוח לשכון לבטח. לא על איזה גג קפוא, לא באיזה אירוע ממושך. לא, לכל הרוחות, בפעם הבאה יישארו בבית, ימצאו שם מזור לתאוותם הנאורה.
