אומרים: לא בוכים על חלב שנשפך. אין ראוי הוא לדמעות. חלף בטרם עת והפך חדשות של אתמול. מבטינו נישא הישר ואין נתקל הוא בפצועים שנותרו מאחור, מדממים חיוורונם על רצפה לוהטת.
אבל אני חושב, שכל אחד ראוי שקצת יבכו עליו. במיוחד אם הוא לבד, ואפילו אם נפל בטעות. כי הציפייה לזנוח את העבר אינה משרתת את העתיד. אך מכאיבה היא, בנפש, בגוף נוכח יחיד.
דורשים: אל תבכה על חלב שנשפך. ומפצירים ומחנכים לגבורה. אבל אתה יודע הרי שגיבור אמיתי לא מפחד לבכות. אמיץ דיו לכאוב, לסלוח. לקבל בהבנה את הטעויות הקטנות של הזמן, את העצב שלוקח לעצמו את הזמן, את הזמן שאינו ממהר לרפא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה