בסרט האחרון של ג'יימס בונד, נאלץ סוכן הוד מלכותה להתמודד עם אתגר חדש: פיטורים. יש בלונדון אנשים שאינם מתלהבים מגבורתו של 007. הם רואים בה הרפתקנות מסוכנת, יקרה ומיותרת. בעיקר, הם אינם מבינים מדוע צריך להסתנן במחשכים, כשהמידע החשוב מצוי דווקא באור, או לכל הפחות בטווח האלקטרומגנטי. "אתם חלק מהעולם הישן", נאמר לאנשי מחלקת המרגלים הבריטים.
הבעיה האמיתית אינה בקביעה שמקצוע הריגול אינו רלוונטי עוד. היא קשורה יותר לאמירות הסמויות הטמונות בקביעה: שרק לטכנולוגיה הפתרונות, שהדיגטלי הוא תחליף ראוי למציאות, שניתן למחשב את התבונה ושיש אור בקצה כיבוי המאורות הזה שרק ממתין למדע שידליק אותו.
בעולם הדיגיטאלי הזה יש אכן המון תחכום. וידע, וכסף, ומהירות. רק דבר אחד חסר בו: ספקות. הוא נטול הידיים הרועדות ושיקול הדעת, חסר את הלבטים העמוקים ופירות הדיון. הוא מבריק כתער, אך זו אינה מושחזת באיכות שרק למידה אנושית מסוגלת. על כן פעם נוספת חלש האור מאפלת המחשבה.
בונד פועל לבד ברוב המקרים. אבל המלחמה הזו שלו משותפת לכולנו. כי קו המחשבה שהחליט לסגור את מחלקת הריגול שולט לנו גם בכלכלה, במדיניות, בחינוך ובתרבות. הוא מייצר לנו ריאליטי של בטחון שמתפוגג ברגע שמישהו שואל שאלה. ורק אלה שיעזו לשאול, יוכלו להיות סוכנים מצטיינים. סוכני ספקות, משאבי אנוש יקרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה