מדוייק

ישבנו, אכלנו משהו, שתינו.
סיפרתי קצת. דיברתי והסברתי. תיארתי מה קרה, ואיך ולמה. ציינתי מה חשבתי בכל שלב. תחושות ודעות ורגשות ותובנות. השתדלתי להציג לה את העניין כפי שהוא. רציתי שהיא תבין באמת. לכן פירטתי והראתי את כל הצדדים, את כל הכיוונים והשיקולים והאפשרויות. וגם כשסיימתי הוספתי עוד, וחזרתי להתחלה וצירפתי עוד פרטים, שאת חלקם כבר ידעה. ואולי את כולם, ובשביל עצמי חזרתי. כדי שאני אבין.

היא הקשיבה בשקט, בלי שאלות.
בסוף אמרה משפט. קצר, חד. פשוט. חכם. מבין. מועיל.

ואני הפכתי אותו בראש, וחשבתי, וניתחתי, וניסיתי להבין מה אני רוצה לענות ומה אני אמור לענות ומה אני צריך לענות. כי הרי אנשים אומרים כל כך הרבה והיא, מעט.

את יודעת, מה שאמרת לי מקודם? היה מדוייק.

והיא ליטפה לי את הגב. בלי מילים.