מלאי ציפייה והמתנה ותקווה לבואה. כשתבוא וודאי תאיר את האפלה בהילה בהירה וחדורת תובנות. תבאר את הנעלם, תפיץ היגיון במבלבל, תסדר את התהיות, תתקן טעויות, תייצב את הרעוע על יסודותיו.
ולאחר שתסיים מלאכתה, תעטה גלימת הדין ותפנה למשפטיה. אחד אחר השני יתייצבו מולה נבוכים טועים ומטעים, בשוגג ובמזיד. ויתחייבו לפרוש בפניה נימוקים והסברים לרוב, ואלה ייבחנו מול שלל הראיות והעדים שיתאספו לאורך השנים. מר ומריר יהיו הדיונים, אך בסופם לא יינתנו עונשים. מחילות כוללות יונחו על ראשי הכל, כזרים פרחוניים של שכחת אביב.
ואז, תסתלק כפי שהגיחה ולא תתחייב מתי תשוב. והם ישבו בעלטה וימתינו לבואה המחודש. בליבם יזעקו לה ויזמינו אותה לגאול אותם מהבלי ההווה, מכסילות העכשיו, ממגבלות הנוכח. אך היא, חמקמקה ונשגבת. תופיע רק ברצותה. זהו כוחה האמיתי, האימתני. עוצמתה של ההיסטוריה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה