הבוקר, כשמיהרתי לצאת לעיסוקיי מפתח הבית, מצאתי לתדהמתי את הדלת חסומה. כשהתקרבתי הבחנתי שלא מדובר בקיר חדש או מחסום משטרתי. זה היה בד לבן וגדול שנמתח לאורך כל הדלת, מונע ממני להנות מניחוחות היורה הראשון בחוץ (תמיד עדיף לירות ראשון, למדנו).
הזדחלתי תחת הבד הלבן ומצאתי עצמי בתוך אוהל קטן שהוקם ממש בפתח הדירה שלי, בלב חדר המדרגות. במרכז האוהל הוצב שרפרף פלסטיק קטן ועליו ישב אדם שהפנה גבו אליי.
"מי אתה?", שילבתי בין התעניינות לכעס.
"אני מפגין", אמר ולא הסתובב.
"כאן? מכל המקומות? בפתח הבית שלי?"
"זה אוהל המחאה", אמר, " איפה אתה רוצה שאפגין בדיוק?", אמר והסתובב עוטה חיוך סרקסטי. סחרחורת עדינה אחזה בכל שריריי.
"מה? אבל אתה..."
"אתה. כן. כלומר אתה אני, ואני אתה".
" בחיים לא ראיתי דמיון רב כל כך..."
"שום דימיון. תסתכל טוב".
הסתכלתי, נדהמתי, שתקתי. אבל לא האמנתי.
" אוף", הוא אמר. "שוב אני חייב להדגים". הוא התכופף, אחז ברגל הכסא, ונעץ אותה בחוזקה בכף ידו השמאלית. כאב חד פילח לי את כל הזרוע וגרם לי לפעור את העיניים למראה שביעות רצונו. פעמיים נדהמתי, על שלא התעוררתי מהחלום, ועל שלנגד עיניי ניצבתי אני. וואו, אני באמת חייב להסתפר.
" עכשיו ברשותך אמשיך במחאה", אמר וחזר לשבת.
"אבל נגד מה בדיוק אתה מוחה"?, אמרתי וקיוויתי שיחרוג ממנהגי להשיב בצורה מפותלת.
"הכל, הכל", אמר. "נגד אזלת היד הממושכת, והעצלות, והחוצפה, ומה שאתה חושב, ואיך שאתה מדבר, ומה שאתה לובש, ומה שאתה עושה וגם על מה שאינך עושה. ואני לא אפסיק עד שלא תשתנה לחלוטין".
בשנייה אחת חלפו לי בראש אלפי מחשבות, כאילו דרסה אותי רכבת הרעיונות. ומכל השאלות שבעולם בחרתי במטופשת מכולן. " תגיד, מאיפה מצאת את האוהל הזה?".
הוא חייך פעם נוספת וסיפר: "אתמול ראיתי אותך מהרהר בכל הבעיות שלך, וזיהיתי שאתה, כלומר אני, כלומר אנחנו, לא ממש מצליחים להתמודד בקלות עם הכל. אז צברנו דגלים לבנים של כניעה, שהתכוונו לנפנף בהם עד שנצליח. אבל אני? כלומר אתה? להיכנע? להודות בכשלון? לעולם לא! אז גנבתי את כך הבדים הלבנים ותפרתי מהם אוהל. ועכשיו, אני אמנם לא מצליח לפתור את הבעיות, אבל גם לא נתפש ככשלון. להפך, אני צודק. כי אני מוחה ומפגין. זה הפתרון המושלם!".
זיהיתי שהוא מתקשה להסתיר את ההתרגשות נוכח הפתרון המגוחך. התעלמתי מדבריו והמשכתי ללכת, בתקווה שייתקפל כשאחזור. " איזה מזל שאני המשוגע היחיד בעולם הזה", אמרתי. ובדקתי בטלפון מה חדש בחדשות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה