עם כל העיסוק בארועי הטרור, וציון יום החזרה לעתיד, ושבוע רבין, כמעט ושכחתי ממשל הפולנטה. אבל אי אפשר לשכוח מהמשל הזה, כי בעצם הוא קשור לכל השאר. כל מה שקרה השבוע הוא חלק מזה, כל מה שקרה החודש כבול אליו, מה שיגיע בחודש הבא נובע ממנו.
המשל של אפלטון החל במערה, אבל משל הפולנטה מעודכן. הוא מעדיף מסעדות. הוא מספר על ההוא שהזמין במסעדה נחשבת מנה של פולנטה כי זה נשמע יוקרתי וזר. ואז, הבחור שלידו, אנין טעמים, חוזר באזניו על ההסבר האירוני על אודות מוצא הפולנטה. והרי פעם קמח התירס הזה נפל כמנת חלקם ויומם של עניי הכפר, שלא יכלו להרשות לעצמם יותר. והיום, אין מסעדת יוקרה שאינה מכבדת עצמה בצנצנת פולנטה ראויה, שמקבלת פתע טעמים ודימויים ומרקמים חדשים.
ולמי שפספס, זהו בדיוק המשל. צלחת האספסוף עוד תוגש בהיכלי הארמון ומשקה האלים יוקצה בידי פשוטי העם. גיבורי האתמול לא יוזכרו מחר. תנועת הנוער האידיאולוגית תהפוך לשדה פלירטוט. כותרות העיתון לסאטירה של עצמן. בניינים ייקרסו וייבנו מחדש כמו סדרי עדיפויות. הדרישה לכבישים תהפוך את הטבע הנצחי לזכרון זמני. אפילו הגשם כבר לא מבקר כמו פעם. המצפון הדרים, המזרח התמערב, השקיעה זורחת יותר מתמיד. עולם לא כמנהגו נוהג. כבר נשלל מזמן רשיון הנהיגה העצמאי שלו. הוא רתום כעת כקרון משא אחרי קטרי הון ומסילות שלטון, ופולט עשן סמיך שמטשטש את האופק.
ואתה, הולך ברחוב, ושומע קבצן שר בתמימות שירי מולדת שמאסת בהם בילדותך. אבל היום משהו בהם נוגע בדפנות חדשות בך, וגורם לך להסתכל על חייך במערבולת של פספוס ובלבול וחרטה. מה נהיה מהעולם, מה נעשנ מהמדינה, וממך, מה איתך. כאילו כבר אינך האדם שחשבת שאתה.
ברגעים הראשונים אולי לא תבין מה התרחש. אולי תחשוד שזה משהו שאכלת. אולי זו הפולנטה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה