שאלתם עצמכם פעם מדוע נעטפות המתנות שאתם רוכשים או מקבלים בעטיפה ועליה סרט? ויש המקפידים אף לפסל את הסרט כך שייראה גולש ופרוע, או קשור כעניבה. הרי אין צורך אמיתי בסרט הדוק שכזה מעל עטיפה מקופלת ומודבקת. נסתבר אפוא שהסרט הזה בשלל הצבעים הוא תזכורת חביבה למנהג העטיפה המקורי. במאה הקודמת נהגו האנשים לעטוף מתנות, בין אם ספרים או חפצי נוי, בבד נעים עטוף סרט יוקרתי. מראהו של החפץ העטוף נועד לעורר התרגשות ופליאה. ורבים שמרו גם את הבד והסרט בצד השי, משום היו חלק בלתי נפרד מהחווייה והנתינה. שניהם נבחרו בקפידה להלום ביחד את המחווה המדוייקת, להעניק את התחושה הנכונה.
גם הממחטות בכיס נוצרו מאותו הבד היוקרתי, ונתנו אופי של ממש גם לפעולות הפשוטות ביותר. והכסף לא היה עשוי נייר, במידה רבה כדי לתת בידי המרוויח תחושת אחריות מוחשית לניהול משאביו. וכוסות הקפה לא היו עשויות נייר כדי למנוע את היכולת להתרוצץ עמן במירוץ. וכריכות הספרים היו מכובדות יותר, והחוזים היו קשיחים יותר. כלומר, גם מה שהורכב חלקו מנייר עוגן וקושט במעטפות מכבדות ועבות.
הדבר היחיד שמאז היווצרותו היה עשוי נייר פשוט היה העיתון היומי. בא וחולף, מגיח לרגע בכותרות זועקות ומחר יתקן ויתנצל. מבטיח שעשוע רגעי, כאן ועכשיו, שלאחריו יוקדש לעטיפת דגים. הנייר כמו הומצא לטובת העיתון, בר חלוף ומתקמט בעונג.
בעידן השכפול והבלבול, השעתוק והשיתוק, מרבית חיינו עשויים נייר. ובאחרונה, גם את המעט הזה מחליפים נתונים וירטואלים. ועלינו, האחריות הכבדה להקפיד ולבחון. שכן טבעו של הנייר, בניגוד למקובל לחשוב, להותיר שאריות המוקרנות מדימויו. פירורים של רגעיות, כתמים חולפים, נגיעות של פזיזות, טעמים של אווריריות. חזרו אל המתנות שקיבלתם, אל הספרים שקראתם, אל הכספים שבזבזתם, אל התמונות שצילמתם. חפשו היטב בין חפצכם אלו דברים אתם עדיין שומרים בבדים יוקרתיים ועליהם סרט מלופף בבטחה. אנו זקוקים לאוצרות של מהות כאלה בתוך מפעלי המחזור שלנו. זקוקים למעט מתנות על-זמניות בתוך ערימת עיתוני האתמול האלה, הרודפים אחר עדכניות תמידית ובעצם המרדף מרוקנים עצמם מחשיבות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה