סרט רומנטי

יש המבזבזים את שעות אחר הצהריים היקרות מפז כדי להיכנס לאולמות חשוכים ולצפות בסרט רומנטי. ללא היסוס הם רוכשים כרטיסים מודפסים (ויש המקפידים להזמינם מראש), וממהרים לתפוס מקומותיהם. ובתוכם יש החושבים שהפרסומות המקדימות הן בזבוז של זמן ויש המתעקשים כי הם החלק הטוב בחוויה. ובתוכם יש המעדיפים להצטייד מראש בארגז פיצוחים ויש המעדיפים שלא. ויש היודעים מראש כיצד יסתיים, ויש המתאכזבים בהתחלה, ויש המופתעים בסיום, ויש היוצאים ראשונים ויש הממתינים לאחרונת הכתוביות. יש הצוחקים בקול רם ויש המאופקים. אחדים משבחים, ואחדים מצטערים שלא הלכו לסרט פעולה. יש המרוכזים בסרט ויש המרוכזים באולם, בוחנים את תגובת האחרים, חרדים לתגובותיהם שלהם. חלקם מתפעלים מכישוריו הרומנטיים של הנאהב, וחלקם מיופיה של הנאהבת. לפרקים חשים הם נשאבים לחוויה חד פעמית, ולפרקים מאוכזבים וחשים כי כבר צפו בסרט הזה. ולפעמים העלילה חובקת עולם, ולפעמים מתרחשת כולה בחנות ספרים, בין מדפים מאובקים שבצידם נתקלים מבטים נודדים בבדידות מוכרת. ואם הסוף טוב, מתאכזבים מהבנאליות. ואם הסוף רע, יוצאים עם טעם מר, ומקווים שכך זה בסרטים, ורק בהם, שלפעמים נוטשים את גיבוריהם בלב תשוקתם הבלתי ממומשת. ולאוהבים כלל לא מפריע שכולנו צופים, ומגיבים, ומעירים. כי אהבתם הרי גדולה מהחיים, ומוצדק שנצפה בה כולנו. אולי נרוויח גם אנו שיעור קטן לחיים, שיעור מאלף מהסרטים, על כיצד יכולים להיראות חיינו אם רק נביימם ונערוך אותם בצורה הוליוודית, שוברת קופות.

ואני, אני בכלל לא אוהב קומדיות רומנטיות. אלא אם כן משבח קהל הצופים והמבקרים בתמימות דעים את כישרונו ומזלו של השחקן הראשי, רגע קט לפני שהם מגלים שאני יושב לצידם, שותק ומאושר.