ילד, אל תיכנס אל החדר.
מסעות חיפושיך נסתיימו זה מכבר ומצאת את המפתחות והם, כמו הבחירה, בידיך. ועתה קורא לך, מלחש באזניך, חור המנעול ושולח בך פיתויים, הזמנות ערמומיות. ואתה קרב, ומתלבט, וסקרן.
וביקשת זמן רב כל כך להביט ולגלות, להכנס בסוד העניינים. ההזדמנות ממשית עכשיו, נוקשת בכוחות עצמך בדלת. ובכל זאת, אל תיכנס.
הדימיון דוחף אותך קדימה, המחשבות מאגפות מן הצדדים, החלומות מרחפים מעליך, הציפיות מלהיטות את רגליך, הרצונות מעודדות ידיך אל היעד. אבל אתה, אל תתפתה ואל תעז.
ילד, אל תיכנס.
כי כשתבוא בשערי החדר תגלה, וירעוד גופך ויאפילו עיניך ותקרוס נשמתך ויידום קולך ותיפול רוחך אל תהום, אל אובדן ואפסות.
כי כשתבוא בשערי החדר הריק לא תצא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה