שערים

עמוק, עמוק מאוד, בחללים החשוכים והנסתרים ביותר שאיש אינו יודע על קיומם,
אתה יודע, יודע מאוד, כפי שאינך יודע עוד דבר נוסף בחייך,
אתה מבין, מבין לחלוטין, ואין דבר שמבין אתה יותר,
שאלה הם אינם חייך. שבמקביל, חי אתה חיים אחרים, מתאימים יותר.

ונדרש כאן הסבר, פירוש מניח את הדעת. אך עת לכל דבר, וזוהי אינה העת להסברים.
ואולי להפך, זוהי העת לדברים הלא מוסברים, ללא פרשנויות. זמן לקבל את שאינו מתקבל. 

ואל האמת הזו אתה נחשף כשמבטך צולח בחטף את השערים, המתבקעים לרסיסי זמן חולף ומאפשרים לך להציץ בהחבא במה שאין לראותו גם באור היום.

עם האמת הזו אתה נפגש בהסתר, כזוג אהבים נבזי המסתיר תשוקתו, בחדרים קטנים ששכרת בלב בתעריף שעתי, ללא בושה ופשר.

דרך אקורד בשיר, או משפט בספר, או מבט חולף, או חלום, או מחשבה אורחת, או גוון בשמיים, או תמונה, או ציור, או ניחוח. דרכם אתה זוכה במעבר קצוב בשער, ומבין.

עמוק, עמוק מאוד, בחללים מחוללים, אתה מבין שאלה הם אינם חייך. שבמקביל, יש אחרים
ראויים יותר, מתאימים יותר, מייצגים יותר, נעימים, טובים, ממלאים, מספקים.
ואתה מביט בהם דרך השער הנעול בשקיקה קנאית, בתוגה.
מביט ושותק. כמו נר דועך,
שההצצה החטופה לא תחזיר בו את האור שאבד,
שזעקתו אינה נשמעת
אולי גם אינה קיימת
רק חולפת, אוזלת
דרך שערים ארעיים
ורגעי חסד נשגבים של השלמה.