אני אוהב ניחוח נרות. להריח נר בבערתו, כמו לספוג ריחות זמן. נסוג, אוזל. ריח של בזבוז, חידלון, ריח מגבלות החיים, אובדן הדקות, הדקויות, החמצות חמוצות, רגעי רגעים חולפים. מתפזרים במהירות רבה מדי, חללים בחלל החופשי, נעלמים טרם שנחוו. ניחוח עדין של אמיתות מתות, פתילים מתפתלים בתום טרם תומם, משוועים לעוד קצת מבעד לשעווה ניתכת תחת ניצוץ אחרון. ניחוח ריחות כמו להריח את הזמן החולף, לחזות בו ולאחוז, ולהבין, ולהרפות. לראותו בלבד, ולהשלים.
ואוהב גם ניחוחות של גשם, מפציע דרך סופה או נוקש בדממה סגפנית על חלון סגור. ושולח בריאותך זרועות ארוכות של זכרונות כענפים משתלחים ומטפסים, מחפשים בך זרעי תקווה להצמיח מתוכם לבלוב נשכח. מחזוריות נצחית הלוחשת באוזנך: זו רק עונה, שהייתה ותהייה, שחלפה ותחלוף, וגאיות עוד יטפסו לאמירים. כי חיים הם פרק בספר נצחי, נשטפים ושבים כמו גשם ורוח.
וכשמתערבבים בערב ההוא ניחוחות הנר על אדן חלון בריח ריקוד הגשם, ולו לרגע, כשמשתקעים בתוכינו פירורי שעון חול בסערות אינסוף, בדיוק אז, זוהרת בנו ההבנה. כמה מתקשה לנחם שובו של החורף את לכתו הפזיזה של האביב.
ואוהב גם ניחוחות של גשם, מפציע דרך סופה או נוקש בדממה סגפנית על חלון סגור. ושולח בריאותך זרועות ארוכות של זכרונות כענפים משתלחים ומטפסים, מחפשים בך זרעי תקווה להצמיח מתוכם לבלוב נשכח. מחזוריות נצחית הלוחשת באוזנך: זו רק עונה, שהייתה ותהייה, שחלפה ותחלוף, וגאיות עוד יטפסו לאמירים. כי חיים הם פרק בספר נצחי, נשטפים ושבים כמו גשם ורוח.
וכשמתערבבים בערב ההוא ניחוחות הנר על אדן חלון בריח ריקוד הגשם, ולו לרגע, כשמשתקעים בתוכינו פירורי שעון חול בסערות אינסוף, בדיוק אז, זוהרת בנו ההבנה. כמה מתקשה לנחם שובו של החורף את לכתו הפזיזה של האביב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה