את הססמאות אנחנו מכירים, אך מה המסר? יש הטוענים שהוא הנחישות שלנו, כמי שכבר חוו, לא לאפשר לזה לקרות שוב לעולם. ולשמש כמגדלור של תזכורת הסטורית, ותמרור אזהרה מוסרי, בפני אלה שיבקשו להביא שוב לרצח רבים כל כך, על לא עוול בכפם. רק משום שהיו בני לאום או דת או מין שאחר חשב לנחותים. נטרפים במלתעות אכזריות בשרירתיות דורסנית.
אך זה ודאי לא יכול להיות המסר. כי עוד רבים נטבחו, ועודם נטבחים. ואנו שותקים, ולא מתערבים, ואפילו לא מגנים. אולי לא יכולים, אולי לא רוצים. ומבלי משים נהפכנו לאותם שוקלי שיקולים צרים שאת דיבתם הוצאנו במשך השנים וכלפיהם שיגרנו חצי ביקורת נוקבים. ועתה, למי נשלח ואת מי נגנה?
לא, זה לא יכול להיות המסר. אז אולי הסיפור הוא אנחנו, והמחוייבות שלנו לעמוד על המשמר פן יבקשו שוב להשמידנו. נסכל מזימות שטניות להכחדת העם היהודי.
אך נתקשה להשתכנע ולשכנע בכך. העם היהודי אמנם לא יושב לבטח, אך הכחדתו אינה על הפרק. עוצמתו ניכרת, יריביו מורתעים. לא ייתכן שהמסר הוא שלא נושמד, כאשר השמדה שכזו כלל איננה באופק.
אז מהו המסר?
אומרים לנו: never again. ומוסיפים סימן קריאה עם העיניים.
ואנחנו שואלים: ובעברית? כיצד לתרגם?
והם לא בדיוק יודעים ולא בדיוק בטוחים ומשתתקים.
אי אפשר לתרגם את זה באמת לעברית.
זה לא מסר.
זו ססמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה