מגיל צעיר מלמדים אותנו, שפלוס הוא דבר חיובי ומינוס הוא שלילי. משבחים את יתרונות החיבור, ואת הכאב הטמון בחיסור. מהללים את היתרונות ומבכים את הפערים, מברכים את העודף השופע, וטרודים במחסורים.
אבל דווקא בתחום בו אמור היה המינוס להיות המושמץ ביותר, דווקא שם הוא זוכה לתהילה. בעולם הכלכלה החובות הם לא תמיד שליליים. להפך, הם נתפסים כחיוניים.
אף אחד לא באמת ייתפס ב"משיכת יתר" ל"אובר-דראפט". אבל כל כלכלן מתחיל יסביר בשמחה איך חברה לא יכולה לצמוח אם אינה לוקחת הלוואות ונכנסת במודע וברצון לחובות. זה אילוץ רק אם בוחרים לראות זאת כך. בפועל - זו השקעה נבונה בעצמך - העולם לא הניח בפניך מקפצות, אז אתה קונה אותן בכסף טוב שעדיין אין לך. לכשתגיע למקום גבוה מספיק, אולי יהיה לך את ההון להחזיר. אדם שלא נוהג כך אינו חסכן, הוא טיפש. נשאר יציב על הקרקע, אבל צופה בכל היתר מקפצים, באומץ לב. המחשבה שאין המחושבים נקלעים לחובות שגוייה. רק אלה שנשארים בהם לא כלכלו מעשיהם בתבונה.
היופי בעקרון הזה טמון בעיניי בגלישתו מעולם הכלכלה אל מחוזות הנפש. החסכנים מסתפקים בכוחות עצמם, בתעצומות הנפש הקיימות, בנתוני הגוף, בתנאי הטבע. האמיצים מביטים מעלה. הם מנתרים אל קפיצת האמונה שעשויה לקחת אותם מעבר לדימיון. הם שולחים מבט חריף לעבר חוסר הוודאות, חוסר הבטחון, חוסר האמון, חוסר התמיכה, חוסר הלגיטימציה, חוסר הזמן, חוסר המשאבים - וממלאים את כל אלה באוויר ריאות מלא רוח. הם נתמכים בכתפי נפילים ואחר כך גומלים להם בכתפיים חדשות. הם נשענים על עוצמות שאין להם, ובכוחן צומחים למי שהם יכולים להיות.
זה מעייף, ושוחק, וקשה, ופוצע. אבל איש השקעות נחוש ידע לתרגם את תסכולו לפירות של אמונה. הוא רק חייב לאמץ את העקרון הכלכלי ולהפסיק לפחד לצעוד על חבל דק נטול רשתות. מה שיעזור לו לשמור על שיווי משקל זה החלפה מהירה של מבטים - פעם אחת באומץ מרחיק רואי לאופק, ופעם שנייה בבטחון מטה - אל פניהם היציבות של האנשים המבוססים בחוסר מעופם.
אבל דווקא בתחום בו אמור היה המינוס להיות המושמץ ביותר, דווקא שם הוא זוכה לתהילה. בעולם הכלכלה החובות הם לא תמיד שליליים. להפך, הם נתפסים כחיוניים.
אף אחד לא באמת ייתפס ב"משיכת יתר" ל"אובר-דראפט". אבל כל כלכלן מתחיל יסביר בשמחה איך חברה לא יכולה לצמוח אם אינה לוקחת הלוואות ונכנסת במודע וברצון לחובות. זה אילוץ רק אם בוחרים לראות זאת כך. בפועל - זו השקעה נבונה בעצמך - העולם לא הניח בפניך מקפצות, אז אתה קונה אותן בכסף טוב שעדיין אין לך. לכשתגיע למקום גבוה מספיק, אולי יהיה לך את ההון להחזיר. אדם שלא נוהג כך אינו חסכן, הוא טיפש. נשאר יציב על הקרקע, אבל צופה בכל היתר מקפצים, באומץ לב. המחשבה שאין המחושבים נקלעים לחובות שגוייה. רק אלה שנשארים בהם לא כלכלו מעשיהם בתבונה.
היופי בעקרון הזה טמון בעיניי בגלישתו מעולם הכלכלה אל מחוזות הנפש. החסכנים מסתפקים בכוחות עצמם, בתעצומות הנפש הקיימות, בנתוני הגוף, בתנאי הטבע. האמיצים מביטים מעלה. הם מנתרים אל קפיצת האמונה שעשויה לקחת אותם מעבר לדימיון. הם שולחים מבט חריף לעבר חוסר הוודאות, חוסר הבטחון, חוסר האמון, חוסר התמיכה, חוסר הלגיטימציה, חוסר הזמן, חוסר המשאבים - וממלאים את כל אלה באוויר ריאות מלא רוח. הם נתמכים בכתפי נפילים ואחר כך גומלים להם בכתפיים חדשות. הם נשענים על עוצמות שאין להם, ובכוחן צומחים למי שהם יכולים להיות.
זה מעייף, ושוחק, וקשה, ופוצע. אבל איש השקעות נחוש ידע לתרגם את תסכולו לפירות של אמונה. הוא רק חייב לאמץ את העקרון הכלכלי ולהפסיק לפחד לצעוד על חבל דק נטול רשתות. מה שיעזור לו לשמור על שיווי משקל זה החלפה מהירה של מבטים - פעם אחת באומץ מרחיק רואי לאופק, ופעם שנייה בבטחון מטה - אל פניהם היציבות של האנשים המבוססים בחוסר מעופם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה