כאנשים רציונאליים, אנחנו בוחנים צעדינו במונחי עלות ותועלת. כדי להפיק תועלת, אנחנו צריכים לזכות ברווח מסויים או להצליח בקיזוז העלות. זה החישוב הפשטני שתקף למאזן הארנק שלנו, ולמוח השולט בשליפתו, בין היתר. לאחרונה אף גברו המחקרים המוכיחים שגם האמוציות רציונאליות, גם הן כאן כדי להרוויח. במאבק בין העולמות, המלחמה יותר קרת היגיון מאשר לוהטת מחימה.
במובנים אלה, אין שום היגיון בכניסה לויכוח פוליטי וירטואלי. העלות גבוהה: עצבים, כעסים, השמצות, חשיפה, השפלה. התועלת נמוכה: לכל היותר תשכנע את המשוכנעים. כל תא בגופך אמור לייעץ לך להימנע. כל זרם חשמלי של היגיון נדרש לצוות עליך להישמר מכך.
אך הרציונאליות, כך נסתבר, מעט מורכבת יותר. לא הכל נגלה אל העין, לא הכל נהיר במבט ראשון. בחיים החברתיים הסבוכים שלנו קיימות גם עלויות שקופות.
מה יקרה אם לא תגיב. לכאורה שום דבר.
מה יקרה אם לא תשתתף בדיון? העולם ישרוד והמציאות לא תושפע במאום.
אבל את המסקנות האלה שווה לשוב ולבחון.
מה פשר ההחלטה לא להשתתף? האם זו התנשאות למול רדידות השפה? אזלת יד למול ההכרה בסיכויי השכנוע הנמוכים? עצלות? ויתור? סדרי עדיפויות?
תהא הסיבה אשר תהא, הבריחה מהדיון מפקירה אותו לרוב בידי אלה שיש להם אינטרס להשתלט עליו. סופו של מדרון זה בהתפוררות המסגרות, בהסתגרות במגדלי שן, סופה של הדמוקרטיה, של הסולידריות, נצחון היאוש והניכור.
הויתור על השיח הפוליטי הוא לא פחות מאשר בגידה. במעמדך כאזרח, בחובתך החברתית, במצפונך האנושי. גם אם לא יועיל הדבר, העלות השקופה של הפקרת השיח הפוליטי כה גבוהה, עד כי ראוי להחשיבה להרסנית.
מחיר גבוה לויכוח. רציונאלי יותר לשתוק. אך זהו כשל השוק הגדול שיש להיזהר ממנו. יש עלות לחיים רק על פי עלות. אנחנו לא יכולים לשלם אותו. מוטב לשלם במטבעות קטנים של מחלוקת. קיומה היא המוסכמה היחידה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה