אישה מהודרת נכנסת לחנות מסוגננת. הטעם שלה, כמו החנות הזו, יקר ומוקפד. היא באה לבחור קופסאות אכסון, מהסוג הנכון. מעניין כיצד תגיב כשתבין שקופסה מעוצבת כזו הובילה אותה לחנות הזו הבוקר. שבקופסא כזו, פחות או יותר, היא מתגוררת.
****
כשיצאנו מהמוזיאון הבריטי המתין שם בחור צעיר שחילק גלויות מיותרות. שני דברים אני זוכר ממנו: את החיוך הנבוך, ואת הרעד. כמה קר היה לו. גם להם היה קר, לזוג ששכב מחוץ לרכבת התחתית עם סמיכה בלויה עליהם. הם ישבו שם מקופלים יחד, וקראו במשותף בספר. העיר הזו מחולקת לשכבות כמו העוגות היקרות בחלון הראווה. מעל אנשי העסקים בקומות העליונות, באמצע קרם תושבים, ומתחת תחתית הזועקת לחמלה. תוכלו לקרוא עליהם בספרי התיירות תחת אזהרות הכייסות.
****
לפעמים, מגיח משומקום הבזק מהילדות. משהו שראית או הרחת מציף בך חוויה נושנה שאתה לא מצליח ללכוד במילים. מוזר, בספרי מדע בדיוני אנו קוראים בהתלהבות על יקומים בהם מתקיימים מרחבי העבר, ההווה והעתיד יחד, אבל כשזה מתרחש במציאות אנחנו מתעלמים. לפעמים מכים בי הבזקים מהעתיד. אני לא מפסיק לחכות להם.
****
48 אחוזים מתושבי לונדון אינם מקומיים. זה מטריד כשאינם יודעים היכן הרחוב שאתה מחפש. זה מתמיה כשאינם מכירים את ההיסטוריה המקומית שעיצבה את מקום עבודתם. אבל לפחות המבט שלהם מבין ומנחם כשאתה יוצא בלי לקנות כי יקר לך.
****
האויר הוא הדבר היחיד שניתן כאן בחינם. כלומר, רק החלקים בהם לא עוברים גלי האינטרנט המסחרי. וגם האוויר המועט שאינו עולה כסף, מזוהם. יום אחד יהיה טהור. ויקר. יחייבו אותך לנשום. זהו מהלך ההיסטוריה.
****
תחנות הרכבת באירופה יפות ומרשימות. יכולות היו להיות מושלמות אלמלא גלגול הצחוק המעיק של הגורל, המתפקע למשמע קול יהודי אומר משפט תמים שכזה.
****
אני שמח שאין לי עט נובע. הכתיבה שלי נועדה לפנקסים, למשפטים קצרים ברכבת התחתית. ובכלל, אני מדמיין, אין הילת כבוד מרשימה יותר מזו המונחת בידיו של סופר, המתפרנס רק בזכות כשרונו ורעיונותיו. אם אמנם כך, מדוע הוא ראוי להערכה רבה יותר מיועץ מוכשר או עורך דין ממולח? אולי הכל תלוי בתחנה בה תבחר לרדת. כמה מהר תבחר להימלט מקסמי התחתית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה