וגם היום, אחרי מאות אלפי שנים, אין איש מבין. מדוע גירש אדון העולמים את יצירי כפיו שברא מצלמו מגן העדן. מה היה בטעימתם החפוזה מפירות עץ הדעת שהוביל כך לסילוקם האכזרי והמפתיע. ללא נימוק הדיחם מנחלת שמיים אל ייסורי אפר האדמה.
ואולי, טמונים הרמזים בלהבת האש. מסוכנת היא לאדם, מאיימת להציתו ולקטול חייו. ובכל זאת שב הוא אל שלהבותיה כמהופנט. האש מציתה את זרדי הגהנום וגם את דמיונו של האדם שאינו חודל את כמיהתו אליה. אין זה מזוכיזם טהור, כי אם מבחן קיומי שניטע בו האדם משחר קיומו. עד כמה נועז יהיה, עד כמה משוחרר. לא להפגין תעוזתו בזינוק אל השריפה אלא דווקא בהתעלמות ממנה. להיות נישא מעל אדיה המפתים, איתן ועצמאי. לבחור בפנייה לנתיבים אחרים, לא מהפנטים, לא מוכתבים מראש.
כי הרי מה בלהבה מושך ומרתק את נפש האדם? מדוע מלהיבה היא כל כך? מה סוד כשפיה? התשובה טמונה באווירה הנינוחה והשלווה שהיא מקנה לבוהים בה. היא משתוללת בחלל האוויר, טבעית והגיונית. כל פרט בה ניתן להסבר מדעי ובכל זאת היא מחוללת לצלילי הרוח. האדם הנשבה בקסמיה זוכה בתחושת וודאות מחממת, חיבוק לוהט מאמא טבע המנחמת את בניה ומבטיחה להם שמה שהיה הוא שיהיה. עתה כבר לא משנה כי מדובר ביצירי הגהנום. ואולי מוטב הגהנום הנעים הזה על פני ריקנותו הצנינה של פרדס גן העדן האבוד.
אך אם נפסע בימים אלה בשערי גיהנום, סביר כי לא נתקל בלהבות מרובות. את מקומן החליפו כבר מזמן חלופות אכזריות בהרבה, גרסה משופרת ויעילה יותר. הגהנום מרופד מכל צדדיו בשכבות של הגדרות. הן צומחות מן האדמה ומלבלבות בין הגזעים, צומחות ומטפסות, בכל עונות השנה ולאורך כל הימים. ושוכני המקום בוהים בהן מהופנטים, מעריצים וכנועים. משוכנעים עד לריקנות פנימיותם שכך צריך. סוגדים לקיים ולמוגדר. מהללים את חיוניות ההבחנה והקביעה. מתהדרים בסדר הכללים המוכתב והנינוח. וכלל אינם מוטרדים מכך שבגהנום משכנם. בטוח כאן. וודאי.
טפשים ברואיי, וודאי חשב לעצמו. התעקשו לדעת, להגדיר. לא הבינו כי בכך גירשו עצמם מגן העדן. בכך איבדו שמחת נעורים עירומה ותמימה שלא תשוב עוד. והרי כל כלל והגדרה מרחיקים אותם יותר ממני ומן האושר שהכנתי בעבורם. כעוסים הם לחינם. סבורים הם כי איני מרחם על ילדי הגן. אך רחום וחנון אני, לו רק היו שבים אל הגן. לו רק היו נעשים ילדים. זונחים מעט באומץ לבם הכבוי את הוודאות הזו. נוטשים את הגהנום. כורתים את עץ הדעת ומנסרים ממנו קורות לשוט בהם בנהר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה