האם ניהלתם פעם שיחה במבטים? שיחה של ממש, עם אמירות ומחשבות, עם שמחה וכעס, עם הסכמות ופחדים, במבטים? בלי להוסיף מילה. בלי להסביר או לנמק. לא בדרך הקלה של מיתרי הקול. לשלוח בעוצמה את מה שיש לנו בפנים. בכמתים הקטנים שבצידי האישונים. ברעידות של החיוך שלא נפרש, לא נחפז להסגיר מזימותיו.
האם טבלתם פעם במימיו הנעימים של מבט? האם נעתקה נשימתכם בנקודת הצטלבות של קווי ראייה? במחול מסוחרר של נקודות הסתכלות בודדות?
כמה מילים לכודות בקליפתו של מבט, ואינן מעוניינות להשתחרר. נכונות הן לתת לעיניים להוביל לבדן. בחסות נפלאות השתיקה החודרת, בחסות הדממה המלטפת. גם הן נרגשות מטוהר המפגש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה