כשראיתי אותו על המדף חשתי תחושת הקלה בלתי מוסברת. כמו פיענחתי פשע שלא ידעתי שהתקיים או הגעתי ליעד שכלל לא הוגדר. שניות לאחר מכן הכה הזכרון: הלילה חלמתי שאבד. ובחלום מצאתי עצמי עצוב ואבל על חסרונו, ושכך נלקח מידיי בטרם עת. ועתה, תחושה עדינה של רוגע פשטה. לא משום שאותרה האבידה שמעולם לא אבדה, כי אם משום שתחושת האובדן כה חדה הייתה עד כי מרגיע שלא היה זה אלא חלום.
כי אולי גם כשמשוכנעים אנחנו כי נלקח מאיתנו, לא נלקח. ואולי גם לא היה שלנו מעולם. ומה שנקטף אולי טרם נזרע. ומה שנשבר עוד ייבנה כשנתעורר. ההתאבלות מוקדמת מדי ומקורה באשליית תעתועים. כשנתעורר אנחנו עשויים לגלות שהכל שם, מחכה להימצא, לשמח לבב חולמים. שנשבו בחזיון עצבותם ולא הבחינו שהגיע הזמן לקום, לקום ולמצוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה