שעת בוקר מוקדמת, ליד הכיכר. הוא מניח תרמילו על הרצפה ומניח ברכו על הקרקע. הם מהנהים קלות אחד אל השני, מתאמים עמדות לקראת התרגול. הוא אוחז במתקן ומקרב אותו. מחזיק בעדינות בשתי הרגליים האחוריות ומשחיל אותן ברגישות לצד הגלגלים. לאחר מכן הוא מוציא סמרטוט דק מהתיק ופורס אותו בזהירות מתח לבטן התחתונה, כדי לרפד ולהקל. הוא גומל בנענוע זנב. הם מוכנים להמשיך ללכת. הוא סוגר את התיק ומניח אותו על הכתף והם מתגלגלים להם משם, להמשך הטיול.
באמת שאין לנו הרבה בחיים. לרובינו אין כסף, וזה לא נעשה פשוט יותר. הקירות בתוכם אנו הולכים לישון אינם שייכים לנו. סדר היום מוכתב בידי אחרים. המוזיקה יקרה, מזג האוויר הפכפך. רובינו עשוי בכלל מים, מתאדים, זורמים. מה כבר יש לנו חוץ מרגעים קטנים כאלה על הבוקר. של חברות אמת. אהבה בלי מילים. מבטים כנים שמצטלבים יחד. באמת שאין לנו הרבה בחיים. באמת שלא צריך יותר.
באמת שאין לנו הרבה בחיים. לרובינו אין כסף, וזה לא נעשה פשוט יותר. הקירות בתוכם אנו הולכים לישון אינם שייכים לנו. סדר היום מוכתב בידי אחרים. המוזיקה יקרה, מזג האוויר הפכפך. רובינו עשוי בכלל מים, מתאדים, זורמים. מה כבר יש לנו חוץ מרגעים קטנים כאלה על הבוקר. של חברות אמת. אהבה בלי מילים. מבטים כנים שמצטלבים יחד. באמת שאין לנו הרבה בחיים. באמת שלא צריך יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה