הצעיר והים שכנו באותה עיר, היו משיקים לאותו קו חוף. התעוררו יחד מדי בוקר לאורה של אותה השמש. סערו בחלק מעונות השנה, פעמו בין טיפות גשם. חלמו בשנות בצורת לעלות פעם נוספת על גדותיהם. מדי פעם התעוררו בתוכם מערבולות שאיימו לשאוב פנימה חיים חפים מפשע. לעיתים היו שקטים ורדומים ושמרו על שלווה מוקצפת לבן. כך נעו מיום ליום, על פי תנודת הגלים, בלחן הרוח. בעולם הנמתח בין מעוף השחפים הנישא, הבהיר, לעומקי המצולות, אפלת קרקעית.
הצעיר והים לא פגשו זה את זה מעולם. ידעו זה על רעהו, ולא התחברו. עוד אגיע לבקר, הבטיח הצעיר והמשיך בשגרת היבשה. וכשצפה כמיהה בלבו כיסה אותה גרגרי אמתלות, כחול שעל שפת הים, והקים עליה ארמונות אילוצים וסיבות. ויש המספרים כי הים את שמו לחש בשעות בין ערביים, שיבץ יהלומי געגועי בתנוכי צדפות. בוא ושוט עליי למסעות נדודיך, שזוף עיניך בטוהר שקיעה שינביט תשוקת חיים בעיניך הדהויות. הנח מפרשך והרם עוגן, נווט אל כוכב מצפונך.
והנער לא בא. גלש הוא במחוזות אחרים, מלאו אזניו ימי חול.
ובשניהם כבר בקעו מפרצים וסכרים, והנער לא בא.
יום אחד יכתבו על כך ספר, ולדפיו טעם מלח, של גלים ודמעות.
אך אז, יהיה מאוחר מדי. רק שקיעות אחרונות תיוותרנה.
וקריאת התייפחות חלשה תישמע מן הקצף.
טוב שבאת. חיכיתי לך.
השתנינו. הזדקנו.
אבל טוב שאתה כאן.
טוב שאתה כאן.
הצעיר והים לא פגשו זה את זה מעולם. ידעו זה על רעהו, ולא התחברו. עוד אגיע לבקר, הבטיח הצעיר והמשיך בשגרת היבשה. וכשצפה כמיהה בלבו כיסה אותה גרגרי אמתלות, כחול שעל שפת הים, והקים עליה ארמונות אילוצים וסיבות. ויש המספרים כי הים את שמו לחש בשעות בין ערביים, שיבץ יהלומי געגועי בתנוכי צדפות. בוא ושוט עליי למסעות נדודיך, שזוף עיניך בטוהר שקיעה שינביט תשוקת חיים בעיניך הדהויות. הנח מפרשך והרם עוגן, נווט אל כוכב מצפונך.
והנער לא בא. גלש הוא במחוזות אחרים, מלאו אזניו ימי חול.
ובשניהם כבר בקעו מפרצים וסכרים, והנער לא בא.
יום אחד יכתבו על כך ספר, ולדפיו טעם מלח, של גלים ודמעות.
אך אז, יהיה מאוחר מדי. רק שקיעות אחרונות תיוותרנה.
וקריאת התייפחות חלשה תישמע מן הקצף.
טוב שבאת. חיכיתי לך.
השתנינו. הזדקנו.
אבל טוב שאתה כאן.
טוב שאתה כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה