התזכורת

סופות שמכריעות בחירות, חמסין שמשתק חשמל, משקעים שמביאים ברכה, קללת בצורת.
תנועת חולות שיוצרת פקקים, רוחות נושאות מחלה, אביב נעורים ושלכת זקנה.

מהו מזג האוויר אם לא תזכורת. אזכור עגמומי לכמה שאנו קטנים וחסרי חשיבות. אנו נתינים שחוחים בארץ ליליפוט השנלטת בעולם של איתני טבע. העיסוקים שלנו נראים לנו גדולים מנקודת מבטנו, אך שוליים קוסמולוגית. כלום אינו מתבייש המפץ הפוליטי בהשאלתו-ללא-רשות של הכינוי "מפץ"? כמה חצוף הוא הביטוי "מבול של עבודה". כמה יומרני הוא האדם המתכנה "איש רוח", מבלי שהביא לקריסת עצים ותעופת גגות.

שמיים מעוננים הם בשורה מטרימה של ממטרים, אך ראוי יותר לראות בהם טיפות של צנעה, שתכליתן להמיס את היהירות שבה הצבנו את עצמינו במוקד העולם. חשוב לזכור באיזו מהירות ישמיד הטבע את שבנינו משך שנים, את כוחו להזיז הרים ושרוף יערות, כמעט מבלי-משים. הוא בקושי רואה אותנו הטבע, מבחינתו אנו לא חלק ממחזור חייו. למעט הפעמים שאנו מנסים לשבש אותו ולהכחידו. ואולי אסונותיו אינם אלא נקמה.

אחרי שיסיימו לייבש את המים, ובתום שקיעת האבק, מומלץ לאמץ ללב את התזכורת החשובה הזו. שהדרמות שלנו משעממות. שאנו שחקני משנה בטלנובלה ארוכת שנים, שמשודרת כבר כל כך הרבה עונות... ואם נגזר עלינו להסתפק בסיפורים הקטנים והזעירים שלנו - כך יהיה. נמצה מהם את המיטב. נתרגש מסיפור פעוט, או משיר או חיוך. ולא נתפתה להאמין שאנו מנהלים כאן משהו. רק דיירי משנה לזמן מוגבל בדמי מפתח. אוחזי מטריות מפוחדים, שיכולים לאבד מחר הכל בזרם, אז בינתיים כדאי למצות את הזמן, במזג מתאים.