מבזקים וברקים

קצת אחרי חצות הותר לפרסום שמו של האדם שנורה אמש ליד בית החולים. טעה מי שחשב שכל פרסום הוא חיובי. שגה מי שחשב שטוב לגור ליד בית חולים. ויותר מכולם פישל מי שסבר שכדאי להיות עבריין. כי עבריינים לא אוהבים לפתור בעיות בדיבור, השובבים האלה. הם בד"כ מעדיפים יריות. ולא ממש אכפת להם אם מישהו אחר עובר באזור. ככה זה אצלם.

בחצות ורבע איים שר הבטחון שישראל תגיב בזמן ובמקום הנכון. שלא לדבר על הפגז מהצפון, והפצצה מהמזרח. וגרוע מכך - היריבים בתל אביב. וכך הותקן  שעון העצר לקראת מכת האש, שתתן נקמתה ותשקם הרתעתה. כל כך הרבה באים להרגנו, ואנו נשכים להורגם. ומרוב שהשכמנו כבר וויתרנו על לישון. אך זהו הוויתור האחרון שנעשה. יש גבול, כך נדמה בשגגה לפעמים.

לפנות בוקר חשד נוסף לתאונת פגע-וברח. אולי זה רק הגשם הכבד, ואולי החושך. לפעמים יש הסברים אחרים, וטוב שכך. הדבר האחרון שאנחנו צריכים זה עוד נהג שרצח ונמלט. ואם כך היה, מוטב שיהיה איש מוכר למשטרה. או לפחות לשכניו. וכדאי שיהיה עובד זר, או בן מיעוטים, או חולה נפש, או שיכור. רק שלא יהיה איש מן הישוב. והלוואי שלא מהישוב שלי. מי צריך עכשיו את כל השאלות האלה. ברור שהיינו עוצרים. זה בטח הגשם. 

והבוקר דווח שבנמל חיפה עגנה ספינה ענקית, הגדולה ביותר שהגיעה לחופינו אי פעם. הלוואי שזה הוא. אני מקווה שראה את התחזית והבין שזה הזמן להגיע. שיעלה אותנו זוגות-זוגות, שנרים עוגן. נצא ללב ים ונתחיל מחדש.