"רופא כבן 60 גרם הבוקר למותה של בתו בת ה-34 ולאחר מכן שם קץ לחייו... מכרי המשפחה סיפרו כי האב לא יכל לראות את בתו סובלת ולכן ביצע את המעשה הקיצוני. צוותי מד"א קבעו את מותם של השניים".
במישור רחב הידיים, כולם רואים את כולם, חוזים במרחב, והשמש בהירה בשמיים. ואין מקום להסתתר או להתחמק, בשטחים הפתוחים שבין רכסי ההרים, הנקובים בידי הדין. הכללים חקוקים על הסלע, ועל לוחות הלב של שוכני חבל הארץ. הצל של כולם מוטל לאותו כיוון, מטיל כובד של אחריות ומשקל על הכתפיים, שוזר נהלים של כבוד וחוק בין נתיני העמק.
אפילו בג'ונגל חוקים מוכרים. לעיתים טורף החזק, לפרקים מתחכם החלש, אך כולם בקיאים בתקנות היער. גם העצים הוותיקים ביותר אין בהם כדי לשמש מחסה לטועים. השורשים שלהם נטועים בקרקע המציאות הרציונאלית, והם פועמים בקצב ליבו של האדם הסביר.
אבל יש נקודה אחת, מרוחקת ובלתי מוכרת. בשיא פסגתו של ההר הגבוה ביותר, המשקיף אל העמק ואל היער, אפוף עננים. ושם, בצוק התלול הזה, מוצא עצמו האדם תלוש בין שמיים וארץ. אוויר הפסגות מסחרר את ראשו ומרעיש רגשותיו. אי שם, עשוי האדם הבודד להתכבד ברגעים של חסד ולזנק בתעוזתו אל קו האופק. קול נפילתו לעולם לא יישמע, ומניעיו יוותרו עלומים. יהיו ידועים רק למעטים שיגיעו אל הצוק. בפאתי העולם המוכר לנו, קצה הקיום המודע. ברכסי הדפנות העליונות והעדינות של הכלוב הגשמי, שברא לנו אלוהים, כדי שנפסיק לשאול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה