סיפרו לנו שהבנאליות היא מוות, ורק בו נעוצה הוודאות. לכן, החפצים לחיות ולא לחיות כחפצים, מוטב שימציאו עצמם מחדש מדי בוקר. שיסעו למסעות מסעירים וירהיבו עוז למרחקים. מוטל על כנפיהם שימצו כל דקה ורגע, שיחסירו פעימות. שלא יקפאו, שלא ינוחו. בל יחששו מן המוות. מי שחושש ומפסיק כדי לנוח, ממילא אינו בין החיים.
אך מדי פעם, לרגעים חולפים, מותר לנו לחלום על ימים פשוטים יותר. שטופי אור וטיולים קצרים בין שטיחים ירוקים, אפופי צינת בוקר, בניחוח בית. משב רוח בוטח, כף יד מלטפת, מבטים כנים. להסיר את השעון מפרקי היד ומפרקי החיים, ולתת לנשימות להכתיב ללב. להפוך את השמש לסיבה. את הים ליעד. עכשיו לתמיד.
כמה מורכבות בפשטות הממכרת הזו. כמה יקרות דקות החינם. שקוטעות את תנופת השגרה, שמפרות את תכלית הקיום, שמאטות את מירוץ הכמיהה. ובכל זאת, יש בהן קסם מכשף. הן פרמיית הביטוח שלנו, בהשתתפות עצמית. הן חיזוק יסודות בעידן של רעידות אדמה.
אולי, לא יקרו הדברים מעולם, ולנצח נסתער. אך בינתיים, מה אכפת לנו לקוות. שיבואו גם ימים פשוטים, יצלו עלינו משלוותם. ואנחנו נרפה ונתרפא, ונתמכר, ונוקיר. על שיש לנו כל כך הרבה בחיים, ושאפשר לבטא זאת במעט. על שנטוע בנו האומץ להאט. על נדיבות ליבנו, שהתירה לנו רגעים קטנים של כלום, ואושר.
אך מדי פעם, לרגעים חולפים, מותר לנו לחלום על ימים פשוטים יותר. שטופי אור וטיולים קצרים בין שטיחים ירוקים, אפופי צינת בוקר, בניחוח בית. משב רוח בוטח, כף יד מלטפת, מבטים כנים. להסיר את השעון מפרקי היד ומפרקי החיים, ולתת לנשימות להכתיב ללב. להפוך את השמש לסיבה. את הים ליעד. עכשיו לתמיד.
כמה מורכבות בפשטות הממכרת הזו. כמה יקרות דקות החינם. שקוטעות את תנופת השגרה, שמפרות את תכלית הקיום, שמאטות את מירוץ הכמיהה. ובכל זאת, יש בהן קסם מכשף. הן פרמיית הביטוח שלנו, בהשתתפות עצמית. הן חיזוק יסודות בעידן של רעידות אדמה.
אולי, לא יקרו הדברים מעולם, ולנצח נסתער. אך בינתיים, מה אכפת לנו לקוות. שיבואו גם ימים פשוטים, יצלו עלינו משלוותם. ואנחנו נרפה ונתרפא, ונתמכר, ונוקיר. על שיש לנו כל כך הרבה בחיים, ושאפשר לבטא זאת במעט. על שנטוע בנו האומץ להאט. על נדיבות ליבנו, שהתירה לנו רגעים קטנים של כלום, ואושר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה