יום שני, 26 בנובמבר 2012

נעלמים במשוואות

איזה חשבון עושה הנפש? האם מחברת חטאיה ומחסרת מעשים טובים? האם מחלקת עצמה לרגעים קטנים? לתקופות? ובפני מי היא באה חשבון? ומדוע בעצם? הרי מעולם לא הוכח או הוסכם על קיומה. וכי מדוע היא כל כך מחושבת?

ואילו חישובים מקיים האדם החושב? האם מנסה לרדת לשורש העניין? לבחון ראשוניותם של דברים? לנתח קווי שבר? וכי איזו תועלת תעלה בידו של זה המהרהר? ילמד מי גדול ממי, ומי קטן. להשוות בקנאות של קנאת סופרים. וודאי ירבע את המשולש, רק משום שחזקה עליו. יחתור לגלות את המכנה המשותף. ולבסוף, יוותר רווי מספרים ונטול מילים. יכנס איבריו וימצא עצמו לכוד בין מספרים רציונאליים ושאינם. בין השלמים לאלה שכבר נשברו.

איזה משקל טמון בשיקולים אלה? ומהי חשיבותם של החישובים? לעיתים מוטב פשוט להניח ולהרפות. לתת להם למצוא לבד את הסדר על הציר. לא לספור יותר שום דבר. כי בסיכומו של דבר, כמה מגוחך להוסיף ולסכום ולחשב ולכלכל, בלי לדעת אף פעם למה זה שווה... למה כל זה שווה באמת. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה