יום שני, 19 בנובמבר 2012

את שאין להציג

יש המעדיפים לתאר מחשבות במילים, ומתאמצים לדייק ולהדק. אחרים, מצטיינים בשירים. אחדים, מציירים. יש המביעים בתנועה, במשחק, בתמונה. נתונה בידי האדם הבחירה באפיק הבעתו. לאחוז במכחול המתאים ולתעד בו תהיות לב.

אך איש מבין האומנים, בכל הזמנים ובכל התקופות, לא העז להציג - שגרה. 
איש לא הצליח לשרטט קווי מתארה, להחמיא לגווניה, לחרות את זוהר קסמה. איש לא תלה קלסתרונה על קירותיו, לא דרש בשלומה. מעולם לא הומחזה. לחנים לא הוצמדו לה. ספרים אודותיה נשכחו מזמן. הוזנחה וקופחה, ונודעה לשמצה כמיותרת. כאחת שאיש לא חפץ במרותה. אוורירית, דקה וריקה.

אך שבים וחוזרים הזמנים בהם היא שבה ומתהדרת ביופיה. לרוב בלילות, בשולי שרעפים, עת דמדומים. אז כמהים התוהים לשממתה. מתמלאים געגועים לדמי ימיה האדישים. מואסים בחסרונה. מתביישים כי לא הכירו אי אז, בטוהר פלאה היומיומי. משגרים תפילה לשובה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה