אשף המילים נודע ביכולתו המדופלמת לרפד מצביו בהברות, מבוכות בהנחות, שניות באותיות, שהסתחררו כחוט מקשר בין תמלילי יומו. והוציא כקוסם ממגבעתו חודי שנינות ופלאי לשון שהלהיבו סובביו ונפרסו מולם כספר הרפתקאות מתחדש. לא נדרש האשף להתכונן או להיערך, שכן ניחן היה ביכולת לשפוך את צקלון מרכולתו בפני כל עובר ושב, עת היה עובר לשווא מעניין לעניין ונושא נאומיו ואת עצמו למחוזות של דיבור קולח. מבטים נוצצים עקבו בשקיקה אחר מוצא פיו וידעו כי יטיב להסביר את שלא יתואר, לפענח תעלומות מעיקות. אך ברגעי האמת של חייו, בנקודות בהם גואה הרגש ונשבר אל חופים רחוקים, נותר חסר כל. רק מילותיו בידיו, והן ריקות.
אמן השתיקות היה מוכר בכשרונו לנדוד מסעות ארוכים ללא הברה, מעביר מסריו וזמנו באפיקים אחרים. וברגעים הכי מתוחים וקשים, עת נדרש לתמוך ולתת מענה, נותר באילמותו. לא כי רצה להרע או לפגוע, כי משום שלא יכול היה לתת את שנדרש. נצטייר הוא כקמצן של מילים, קפוץ-יד רגשות, כי חומות היה עשוי עורו, בית סוהר לסערות כלואות מבפנים. וכשהיה לבדו התחפר בכעסו, מדוע לא סיפר, ולא שיתף, ולא הודה, ולא חיבק. אך גם התשובות נותרו בשתיקתן, והידקו את שפתיו בחוזקה. ויותר מכולם חיכה הוא עצמו למוצא פיו, אף כי ידעו כולם כי המילים היפות מכולן מסתתרות בעיניו. אומנות ללא קול. בביצורים שסלל סביבו, היו הן שער רחמים.
לעיתים רחוקות פיתל הגורל את נתיבי הדרך, ומיזג שבילם של האמן והאשף.
המנגינות היפות ביותר הולחנו ממבטיהם הצולבים. רועמות בדממה.
אמן השתיקות היה מוכר בכשרונו לנדוד מסעות ארוכים ללא הברה, מעביר מסריו וזמנו באפיקים אחרים. וברגעים הכי מתוחים וקשים, עת נדרש לתמוך ולתת מענה, נותר באילמותו. לא כי רצה להרע או לפגוע, כי משום שלא יכול היה לתת את שנדרש. נצטייר הוא כקמצן של מילים, קפוץ-יד רגשות, כי חומות היה עשוי עורו, בית סוהר לסערות כלואות מבפנים. וכשהיה לבדו התחפר בכעסו, מדוע לא סיפר, ולא שיתף, ולא הודה, ולא חיבק. אך גם התשובות נותרו בשתיקתן, והידקו את שפתיו בחוזקה. ויותר מכולם חיכה הוא עצמו למוצא פיו, אף כי ידעו כולם כי המילים היפות מכולן מסתתרות בעיניו. אומנות ללא קול. בביצורים שסלל סביבו, היו הן שער רחמים.
לעיתים רחוקות פיתל הגורל את נתיבי הדרך, ומיזג שבילם של האמן והאשף.
המנגינות היפות ביותר הולחנו ממבטיהם הצולבים. רועמות בדממה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה