היינו יחד בארוע מורכב. חלפנו ליד שני אנשים שזיהינו, והם שוחחו בפרטיות. זיהית מיד בתנועת העיניים שלי, בריקוד הזווית של הפה, שאני מקשיב, מצותת, סופג. וידעת גם איך אני מעכל, ועל מה אני חושב. לכן מיהרת לאחוז לי ביד ואמרת בתקיפות: אל תכתוב על זה. ואני הבטתי לך בעיניים והסכמתי במבט.
ועכשיו לא יכול לספר מה שמעתי ומה הבנתי באותו הרגע. למרות שרוצה. ומסתפק בכניעה בתאור השיחה ההיא, המבינה, שניהלנו בעיניים, ושתקנו בהסכמה. עכשיו כבר לא ממש זוכר מה שמענו אז. עכשיו זה פחות חשוב.
נשמע כמו אהבה...
השבמחקאליסה