השבוי שראה את אור השמש, ומשיב פניו חזרה אל אפלת המנהרה. הנווד שנשם שכרון נופים ושם פעמיו הבייתה. לוחם שבע קרבות העוטה מדיו פעם נוספת. הרפתקן שכבר נפצע בפיתולי מסעותיו. מטפס ההרים שהחליק ושרד. אביר שביקש לפגוש בטחנה נוספת. רוכב שכמעט ונשמט אל מותו. ואתה, שנפגעת עד עמקי הסדקים שהיו פעם נשמתך, ועודך מנסה, וכמעט מאמין, והשכמת גם הבוקר לראות אם אולי.
למה הם חוזרים, הוא שואל בדאגה מהצד. מדוע אינם לומדים, מוותרים. שבים עייפים וחלשים אל התופת, נוטלים סיכון בלתי מחושב, מסתערים אל עוד תחנה שעשויה להיות מאספת. בעיניים פקוחות חוזרים, גם אם לחות. בפה נחוש, שאמנם מאס בפסוקי תפילה. בידיים קפוצות. ריקות עד להכעיס.
בפעם הבאה, יהיה עליי לתת להם חלופה אחרת, טובה יותר, פסק לעצמו ושב למלאכתו אשר עשה. והם, לא שמעו. טרודים היו מדי, בשיבתם הפחדנית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה