הגברת המבוגרת שעולה להליכון עם תיק היד שלה. הנערות עם האיפור הליצני הכבד. ההורים שמבטיחים להתחיל לחיות ממחר. המכונית הנוצצת שנקנתה ביוקר כדי להסתיר את ריקנות האופי. נדודי שינה מתמשכים בגלל אהבה נכזבת. להסתתר במקום סגור בגלל כמה טיפות של גשם. למות במלחמה מיותרת. ללבוש עניבה חונקת. להסתיר גסות רוח בכסות של נימוסי שולחן. לכתוב עוד שיר שעוד מישהו כבר כתב מזמן. לעבוד ולחשוב שזה מספיק. לכתוב על הדברים במקום לשנותם. לשנות את הדברים במקום להשלים ולסלוח.
בחיי, החיים האלה פתטיים כל כך. חוץ ממי שהגיע לירח, לאף אחד מאיתנו אין במה להתגאות. הנחמה היחידה בכך היא שמותר לנו לקחת את עצמינו הרבה יותר בקלות. אבל גם את זה, בעיוורון הרדוד שלנו, אנחנו לא מצליחים לעשות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה