"מה שאתה לא עושה, תשתדל לא לדרוך לי על הגלימה", ביקש בנימוס מפתיע. ואכן מפתיעה הייתה המחשבה שאדם במעמדו יטריד ראשו הקודר במראהו החיצוני, בלבושו. שיטרח כך להעיר ולהזהיר ברכות עדינה.
מאמץ מוקפד השקעתי בעמידה בבקשתו. כל צעד נשלח קדימה בחשש וזהירות. המאמץ נעשה מסובך יותר עם כל סיבוב, כשהקצב התגבר והמוסיקה הפכה חזקה יותר. קצב הפעימות הוגבר והעיניים עקבו בחדות טורפת אחר ניפופי הרוח ששיחקה עד להכעיס תחת כנפי הגלימה.
פעמים רבות חלפה המחשבה לחדול מן הריקוד המסוכן הזה, לקטוע את הסחרור ההרסני. אבל הלחן הממכר הפך התנועות לטבעיות כל כך, נכונות כל כך. לא נותר חלל פנוי בלב לדבר פרט להמשך המחול, הימשכותו עד אין קץ, עד יבוא הקץ בעצמו ויפסיק את הטירוף.
"זכור להיזהר מהגלימה", אמר פעם נוספת בשתיקה. ואני, מהופנט מהריקוד, מגביר את הקצב ומתמסר. בוהה רק בגלימתו השחורה ובקלשונו המושחז ומתרוקן מכל השאר. רוקד בלהט ושוכח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה