ערפל אפרורי, תאוותן, טרף לתוכו שלדים עירומים של גורדי שחקים. מבנים צפים כספינות טרופות באוקיינוס לבן. נחיל אפרורי מתפתל ברחובות יתומים, מכחיד נופים, מפיץ רמזי עבים צמריריים במורדות הכביש. חומת דמעות קפואות, צורבות עיניים.
ביום שכזה אין ראות טובה, רק ערפול חושים המוליך סהרורים אל יעד לא נודע. ביום כזה גם לא רעות טובה, כל אחד לעצמו, מגשש נתיביו, תר אחר אמת, אחר נר צדקת דרכו בחשכה.
ואתם, הישמרו לכם מן האפלה. השגיחו על כיסכם. יש שאיבדו דרכם, ויש שאת ליבם. יש שלא מוצאים דלת ביתם, ויש נטולי מפתח. לאחדים נתעופפו המחשבות ברוח, לאחרים נגזל הזמן. וכואבים מכל אלה, הם שאיבדו את המילים הקטנות. הפשוטות, הצנועות, הנעימות. היו הן הראשונות להיעלם ביום ליקוי מאורות שכזה, נחפזו להסתלק. כך סתם, בדיוק היום. כשהן נחוצות, נדרשות.
אם רק היו נלחשות, בכנות וברגש ובאמת, היו יכולות לפזר את הספק. כרעם ביום בהיר היו מבקיעות עננים, מעוררות קרני שמש מרבצן, חיוך מתרדמתו.
ביום שכזה אין ראות טובה, רק ערפול חושים המוליך סהרורים אל יעד לא נודע. ביום כזה גם לא רעות טובה, כל אחד לעצמו, מגשש נתיביו, תר אחר אמת, אחר נר צדקת דרכו בחשכה.
ואתם, הישמרו לכם מן האפלה. השגיחו על כיסכם. יש שאיבדו דרכם, ויש שאת ליבם. יש שלא מוצאים דלת ביתם, ויש נטולי מפתח. לאחדים נתעופפו המחשבות ברוח, לאחרים נגזל הזמן. וכואבים מכל אלה, הם שאיבדו את המילים הקטנות. הפשוטות, הצנועות, הנעימות. היו הן הראשונות להיעלם ביום ליקוי מאורות שכזה, נחפזו להסתלק. כך סתם, בדיוק היום. כשהן נחוצות, נדרשות.
אם רק היו נלחשות, בכנות וברגש ובאמת, היו יכולות לפזר את הספק. כרעם ביום בהיר היו מבקיעות עננים, מעוררות קרני שמש מרבצן, חיוך מתרדמתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה