במקום בו חושבים, הוצמדו דפי שירה אל הקירות. והם קצרים אך עמוקים, וכל מילה שבהם דוייקה ונוקדה ונשזרה בקפידה. כמו זר פרחי אביב. והצלילים הכלואים בהם מגלים חוכמה ומלמדים דעת בשרשרת חרוזים, שמקצב גלגולה מתלכד עם פעימות הלב.
במקום בו אוהבים תלויות תמונות נופים, ומבנים וצורות. והם חורגים את מסגרותיהם. וכל אחד מהם חושף אמת ומסתיר טפחיים, והם רוקדים מן הכתלים ומזנקים אל ריאות פתוחות המשתוקקות לספוג רוח ים. המתבוננים משתאים בהערצה, שטים סביב החזיונות, שואפים השראה. לא ייפלו בין שוברי הגלים בפינות החדר.
במקום בו מתבוננים אין צורך בחלונות. החלל כולו חלון אחד, בהיר, שקוף. האנשים, השתקפויות דהויות בזגוגית.
כל אחד צריך מקום שכזה, עיר מקלט. רק בו יוכל להיות - עכשיו. מחוץ לגעגועי אתמול. מעל טרדות אחר כך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה