יום שישי, 10 במאי 2013

עוד מגיע (פוסט מס' 300)

האוויר נעשה דליל יותר ככל שממשיכים בטיפוס, והנשימה כבדה. הרגליים שולחות קריאות של עייפות, ומטען התרמיל הופך מורגש, מכביד. אך הדרך עודנה מתפתלת ונמשכת ואנו מתבוננים בה ומותירים עקבות אחד בשני. מדלגים מעל שורשי עימות, סלעי מחלוקת, ניזונים מעת לעת מפירות נחמה. הולך כבר זמן רב, ועוד לא מגיע. 

אלו הם הקולות הנושבים בראש המפצירים להמשיך ללכת. חלקם הדי עבר התובעים מימוש חבלי ילדות ברבות השנים. חלקם קולות עידוד מעתיד לא נודע, מבטיחים גדולות ונצורות למיטיבי הדרך. ובינהם, ייסורי הווה, תהומות עכשיו, זרדי שבילים חודרים ופוצעים, נלחמים בקולות, חותרים תחת העור והנפש. והוא כבר חבול מתלאות הדרכים, ועוד לא מגיע.

"כלום אינך משתעמם מהנוף החוזר?", מקוננת תהייה. אך הנוף לעולם אינו חוזר. המשך הטיפוס במסלול המעגלי חושף בכל פעם מבט מרומם יותר על הקיים, מזויית נישאת, שונה. זה המקום עליו השקפתי גם קודם, אך כעת מנוסה יותר. עייף אך גם חדור אמונה. יגעתי, אך גם ידעתי עוד רזים שהוטמנו בינות עשבים.

ההליכה על סף הצוק אינה מותירה תקווה לאיתור נתיבים עוקפים, דרכי קיצור. אך יש בה כדי לדחוף הנווד בהמשך מסעו, לשאת משאו, להתמיד. "רואה אתה את עומק התהום הנפרש בין הרכסים?". קודר ואפל מתחפר לו בין שכבות סלע מחליק וסוגר. הן זו התהום המחייבת אותי להמשיך וללכת. "משם הגעתי, זו ראשית דרכי", משיב אתה לעצמך. "וצו חיי הוא להוסיף ולטפס, להמשיך בדרך, להרחיק לבי ככל שניתן מצל תחתית השאול". וככל שגובר המרחק בין האז לעכשיו, גובר קצב הצעדים. אין עוצרים אלא כדי להגניב מבט חטוף נוסף בקווי התהום. לאמוד בסיועו את כברת הדרך שנחצה, כל צעד שנצבר הישג של גבורה. אך גיבור שכזה, עודו בדרכים, לא ידע האם ומתי יגיע.

ובאישון ליל, עת תר אתה אחר מחסה מצינת הלילה, מקנא בזוהר כוכבים רחוקים. או אז שולח אתה מבט אמיץ נוסף לעבר האפלה, אל עומק החושך. רק אז מתיר אתה לעצמך לזעוק אל המרחבים, בדממה אילמת. שידעו אז כולם שעוד מגיע. עוד מגיע לך להגיע לנחלתך, עוד מגיע לך אושר. עוד זכאי אתה לשקט ולאמונה, ורשאי אתה לאהוב. עוד ראוי אתה לדמעות של רגש, לזרוע, לנטוע ולהשקות. וזה שמגיע, בוא יבוא. במוקדם או במאוחר עוד יגיע. ותהא פסגתו מקלט בטוח, מעון אמונה. יעד נשגב המצדיק את המשך המסע. נקודת הפתיחה למסע החדש, שידרוש תעצומות וחלומות חדשים. ויהיה הוא מאתגר לא פחות, ומפותל ומרגש. יפעם בנו, לכשיגיע. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה