יום שבת, 11 ביוני 2011

לנועה

שלום נועה,


אני כותב לך את המילים האלה למרות שאת בכלל לא מסוגלת לקרוא אותן. בעצם, יעבור עוד הרבה זמן עד שתהיי מסוגלת לחבר אות לאות, מילה למילה, ולהרוויח ביושר את המתנה המופלאה של קריאה והבנה בעולם שלנו. ולמרות שיש לנו עוד תקופה ארוכה וקסומה לחכות, אני רוצה לנצל כבר עכשיו את ההזדמנות לספר לך כמה דברים על המקום החדש הזה שאליו הגעת, ולתת לך כמה עצות חשובות שילוו אותך בהמשך חייך.


העצה הראשונה שאתן לך נועה, היא לטייל. צאי וראי את העולם, התפעמי מנופיו ומקסמיו. הנציחי שקיעות וזריחות ממרומי צוקים ושפלי ודיות. אספי חלוקי נחל ופרחים נדירים ממשעולי תבל, ועצרי נשימתך למול מפלים ויערות רחבי ידיים. כמה עושר מציע לנו העולם הממתין לנו בסערה גועשת מעבר לגבולות, כמה הרפתקאות עוד מזדמנות לנו שם. כמו מצווה עלינו להקדיש נתחים נדיבים מחיינו לחיי נוודים, לפסוע בשבילים לא מוכרים ולאגור חוויות בתוליות בתרמילי גב. מזכרות גשמיות נקנות ואובדות, אך אלה הנחרטות בנפשינו זוכות לחיי נצח. רק בקצה העולם תביני כמה איתנה כמיהתך לשוב אל הבית, אל אהובייך. ורק שם, תקודש אהבתך אליהם באמת, כשתמלאי בכיסופים לחזור ולהתחבק עימם בשובך מהמסע. 


הכניסי מוזיקה לחייך. נגני או שירי, למדי תווים או האזיני ברקע. העניקי לאוזנייך הזדמנות להיחשף לסגנונות שונים, למקצבים מגוונים. למדי להקשיב למוזיקה בכל שעות היום, אפילו כשאת ישנה. נסי לתת לה לפעפע ישירות לתוך הגוף, לספר לך את הסיפור השזור בלחן. באמצעותה, תוכלי בהדרגה גם את להלחין את סיפורייך, להכניס את הצלילים המתאימים שילוו את יומך. אמצי לעצמך את הכישרון להתאים סגנון למסר, לצעוק בטונים עדינים, ללחוש בהמולה מתוזמרת. היחשפי לכבוד וליראה להן זוכה הכנר הראשי, ולשותפות ממנה נהנים להקת כנרי המשנה. למדי להפריד ביניהם ולהפיק את המיטב משניהם. עקבי במבטך אחר הצלילים מתנתקים מכלי הנגינה ועושים דרך עצמאית משלהם ברחיפה דרך האוויר הצלול למרחבים רחוקים. התחברי, הצטרפי אליהם. היעזרי בהם, לכתוב את המנגינה שלך ביום מן הימים, שתסחוף בוודאי רבים וטובים אחריה.


העשירי חייך בספרים ובחברים. אלה וגם אלה ימלאו חייך בסיפורים מסמרי שיער. אלה וגם אלה יחשפו פרקים מותחים ורוויי דמיון בפנייך. תני בהם אמון והם לא יאכזבו אותך. היי כנה מולם, והם ייפתחו בפנייך , דף אחר דף.


תמיד אמרי אמת. אין פתרון נכון ופשוט ממנה. האמת היא נתיב של כבוד, ולא של מוסר. אמצעי של תבונה, ולא של צדק. היא משחררת בעיקר את נושאה, וגם את בן שיחו. הקריני אמת ליקירייך, ובעיקר לאלה שאינם. נצרי אותה במחשבה, ובטאי אותה במבטייך. האמת שבפה היא לעולם רק קצה קצהה של זו שבלב. אמונה שלמה ומסורה באמת שלך תניח בידייך את מלוא חסדי העולם.


אל תפחדי. את אף פעם לא תהיי לבד. ואל תחששי, כשתחפצי להיות לבד תמצאי את המקום והדרך לממש זאת. 


כשייגמרו המילים והטיעונים, הרשי ללב להכריע. המוח אמנם טוען לכתר, אך תבונתו לעד תהיה פחותה. אינטואיציה היא רק המינוח העממי המסמל את גאונות רחשי הנפש.


ולבסוף, היי טובה וראויה מאיתנו. עשי אותנו גאים במעשה ידייך וביצירות חייך. גם בגיל זה, שבו אפילו טרם התחלת לזחול על רצפות, דעי לך ששיעור קומתו של אדם נמדד מרוחב ליבו ולא מלבושיו, עומק מחשבתו ולא עומק כיסו, ברק מבטו ולא גודל עיניו. קחי את כל מה שנוכל לתת לך, ועשי מזה יותר. סללי עוד דרכים והיטיבי לכת בהם, כדי להמשיך במסע שעמלנו כל כך לצרפך לתוכו.


ונועה, אל תשכחי להתרגש. כשם שאני מתרגש כשאני קורא בשמך. כשם שעוד אתרגש כשתקראי בשמי.


אוהב,


דוד שלומי.

3 תגובות:

  1. שלומיו, למדתי בעצמי כמה שיעורים כאן...!

    השבמחק
  2. ממש מרגש, אני בטוחה שגם נועה בבוא העת תתרגש כמונו. מירב (בת דודה של ניסן)

    השבמחק
  3. מופתי.
    מאסטר פיס - הן בתוכן ובתובנות, כמו גם בתפיסת העולם ההומניסטית ששופעת חמלה וחסד והן בניסוח המבריק.

    "...להתאים סגנון למסר, לצעוק בטונים עדינים, ללחוש בהמולה מתוזמרת."

    נפלא!


    מהמעריצ/ה האלומני/ת

    השבמחק