אדם עייף שוקע במחשבות עמוקים: איך יכול להיות שרגליו נטועות והוא נודד במחוזות דמיון. וממציא לעצמו חוויות שלא נבראו ומראות שלא מוששו וניחוחות שלא נטעמו. ובכלל אינו יודע את שהוא מאמין.
ואיך יכול להיות שהוא מאחר להקדים את זמנו, והצלחותיו נכשלות והספקיו אינם מספקים. ואיך יכול להיות שסובביו הרבים מציתים בו את גחלי בדידותו והנופים מחיים בו געגועים למה שאינו מכיר.
ובכלל תוהה הוא לעצמו איך זה יכול להיות. והמחשבה ממלאת אותו כיסופים אל הלא מוכר ותקוות המאירות כשובלי נרות בצד הדרך. את כולם יבוא הזמן ויכבה כשיחשיך ויפשוט הקור.
והאדם נופל נרדם. רק אצבעותיו מוסיפות להלחין. בחלומות הוא מתבונן על עצמו מן הצד. לראשונה בחייו הוא מבחין בעצמו. אם יכול, וודאי היה מחבק. זה בטח היה מעיר אותו. מקים אותו מתרדמתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה