ברוכים הבאים למחלקה. פעם ראשונה כאן? אם כך, נעשה סיור קצר. במדף מימין כל החפצים שהלכו לכם לאיבוד לאורך השנים. כאלה שאתם משוכנעים שנותרו על השולחן או מתחת למיטה. אלו הן האבדות הפשוטות ביותר, הן מגיעות לכאן לפעמים בעצמן. נמאס להן מההזנחה, מהשכחה. מעדיפות לסיים חייהן כאן, מתענגות על מאמצי החיפוש חסרי הסיכוי. מדי פעם אחד מהם מתגעגע וחוזר למקום מחבואו. זה אפילו די מרגש.
המדף הגבוה שם, אתם מזהים? זה מדף מיוחד במינו. אתם מבחינים כמה הוא נוצץ? מצויים עליו כל המילים והמושגים שהלכו לאיבוד בתרגום. בכל פעם שמישהו מתרגם שיר או סיפור, חלק גדול מהקסם והיופי נושרים ומתפוגגים. אנחנו אוספים את כל השאריות ומסדרים יפה על המדף. האמת שזה די עצוב, אבל אין מה לעשות. אנשים מחפשים את הנגישות, רוצים להבין. העיטורים המקוריים כבר לא מעניינים אף אחד. לכן שמנו את זה כל כך גבוה.
ממש ליד, שני מדפים רחבים ועמוסים במיוחד. אנחנו מסדרים עליהם את כל המילים שהלכו לאיבוד כשנאמרו, כשנהגו. תוכלו למצוא שם בעיקר רסיסי רגשות שנפלו כשניסו לייצא אותן החוצה. לפעמים בעל פה, לפעמים בכתיבה. לפעמים זה הולך לאיבוד אפילו כשחושבים אותם. ככה זה.
וזה, אתם שואלים? מה המדף הזה שם בקצה? זה המדף הכי מיוחד במחלקה. זה המדף של כל מה שכולם מחפשים ואף פעם לא ימצאו. לא, לא משנה כמה ינסו. אז למה צריך אותו, אתם שואלים? פשוט. זה בשביל שתהיה לכם סיבה. שאף פעם לא תתייאשו. שיהיה לכם על מה לחלום. שתכתבו שירים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה