העולם שלנו מסודר מדי בתבניות היררכיות. כך היה משחר ההיסטוריה המאורגנת מדי, המסודרת מאוד בפרקים עוקבים. האחד הוא בנו של ההוא, והוא כפוף למעסיקו של הזה, ונתון למרותו של האחר. מבלי להתכוון לכך, נכבלו זהויותנו בשלשלאות מעמד נוקשות החורצות גורלות בקווי תיל מגדירים. כל אחד משובץ במקומו הראוי.
אבל אולי, יש דרך אחרת להסתכל עלינו. אולי כל אחד מאיתנו אינו אלא דמות בסיפור של מישהו אחר. שחקן, ראשי או מוביל, באחד המחזות המתנהלים במקביל במציאות סביבנו. כה מוכשרים אנחנו, עד כי אנו ממלאים תפקידים מקבילים באינספור הצגות, כמעט מבלי להתבלבל.
אפשר שאביר חלומותייך הוא מקור הכאב בסיפור שלי. שחברי הקרוב הוא מושא געגועיך. שהמלאך המרחף מעלייך דוקר בקלשון לשונו בסיפור אחר. ששני אנשים כל כך חסרים אחד לשני, רק משום שאינם חולקים את אותו הסיפור. אין מחזות זהים, ולרוב אינם דומים. ככה זה כשהמחזאי הוא גם השחקן הראשי. לא תמיד ברור מי מביים. אפילו אלוהים לא יודע, והוא הרי רק התאורן שתפקידו לשמור עלינו את הזרקור ביציבות, בין המערכות, עד שייסגר המסך.
והיכן אנחנו בתוך רשת הסיפורים האינסופית הזו? קורי עכביש המחברים את כל ישויות העולם בסבך דמויות ותפאורות מתחלפות בערבוביה דוחקת-הרמוניה. מי יגלה לנו את תפקידנו האמיתי?
קראתי פעם במאמר, שמיתוסים הם סיפורים מתגלגלים שמשנים צבעם בין תקופות ותרבויות. ושהדרך היחידה להבין ולמצות מיתוס היא להכיל את סך גרסאותיו. רק כך הופכת התמונה לשלמה, ההכרה לבהירה.
אז אולי אנחנו לא באמת דיירים במגדל מעמדות. אולי אנו בכלל אסופת סיפורים הצפים ברשת. פרקים וזוויות מתחלפים של מהות מורכבת אחת. כדי להכיר אותנו באמת צריך להיחשף לכל הסיפורים בעת ובעונה אחת. כמה טראגית ההבנה שאיש מלבדנו לא ישיג זאת לעולם. כמה מסקרנת ומרגיעה היא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה