איך יודע אדם שקרב הוא אל הקצה. האם חשות רגליו החשופות, הפצועות, בחספוס סוף השביל? בדרדרי הסף? האם מצלצלת נשימתו נגינת סיום? הגולש מבטו במדרון התהום, סוחף מילים אחרונות לעמק אין-שב?
האילמת זעקתו ועייפה עירנותו? המתכנסים בו פחדיו למושב פרידה? נערמים כיסופיו למגדל רם ובו גרם מדרגות לולייני, הישר לאובדנו.
מה בכלל צבע הקו המסמל את גבול היכולת? אולי כתום הוא. כתום ילדות. כתום היום שטרם החל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה