"אתה בטח מזהה אותי כראש המועצה הדתית של בנימינה", הוא אומר בבטחון. "אבל אתה בטח לא זוכר או שבכלל לא ידעת שאני גם אחראי פה על תחום הקבורה. אף אחד לא יעשה בשטח שלי מה שהוא רוצה. בגלל זה עשיתי מה שעשיתי בלוויה. אתה מבין, הרב התחיל לדבר יותר מדי, התבלבל קצת, אז מיד עשיתי לו סימן קטן עם היד, ככה, ככה כמו שאני מראה לך, וסיננתי לו בשקט באוזן - שתוק. והוא שמע טוב טוב. ואחר כך באמת זה התנהל כמו שאני רציתי, והיה מכובד. לא, אין צורך להגיד תודה. וגם בתחום ההפקה יש לי ניסיון, ניסיון גדול. אני, כמו שאתה רואה אותי, הייתי המפיק של הכליזמר בצפת. את כל ההופעות אני הרבצתי שם. עכשיו פעם, הגיע אלינו מריל רזניק, הכנר המפורסם. מקום ראשון בעולם. עכשיו הוא, כמו שאתה יודע, וירטואוז, אבל מה, מופרע לגמרי. פעם אחת הוא הופיע, והיה חם כי קיץ, ולא הסכים לרדת מהבמה. ואני אומר לו, מריל נגמר. וזה כנר-כנר, לא כל אחד. אתה יודע כמה כסף הוא לוקח? אבל זה, השתגע לגמרי, לא מפסיק לנגן. הלכתי, ניתקתי לו את החשמל. לא הייתה ברירה, ירד. ככה אני עושה, בדרך כלל. בשכל. אתה עוד תכיר אותי"
<<--*->>
"של מי הכלב הזה???", הוא נכנס בנביחה מצמררת לבית הקפה. "של מי הוא???", חזר פעם נוספת כדי לוודא שיש לו את תשומת הלב וקוצר הסבלנות של כולם. "זה הכלב שלך?? שלך?? את עכשיו הולכת וקושרת אותו ושמה לו מחסום את שומעת? אבל עכשיו! הכלב שלך עכשיו בא והתנפל על הכלב שלי! והוא לא עשה לו כלום! אתה אל תגיד לי להירגע! אתה אל תגיד לי לשתוק! מי אתה בכלל? מי אתה? אתה ראית מה הוא עשה לכלב שלי? אתה ראית? פעם הבאה, פעם הבאה שזה קורה אני אומר לך שאני אתקשר למשטרה והם ירדימו לך את הכלב את שומעת! הם ירדימו אותי. את אל תגידי לי להירגע!". ועתה ברור לכל כי לא רק הכלב יצא מכלל שליטה וזקוק לריסון.
- "הוא צודק", היא אומרת לעצמה, לוגמת קפה, וממשיכה לעבוד על המחשב. "קצת משוגע, אבל מאוד צודק".
<<--*->>
רק לפני כמה רגעים הייתה מעורבת בסכסוך משל עצמה.
- "סליחה, אדוני? סליחה? פשוט, העשן שלך עף בדיוק אליי. חשבתי שאולי אם לא אכפת לך..."
- "אממממ, מה אני אעשה? דברי עם הרוח או משהו".
- כן, צודק. אני אדבר. תודה
<<--*->>
מיותרים, מיותרים הם כותבי המערכונים. שכך משקיעים מיטב דמיונם וכשרונם. מוטב שיתעדו.
<<--*->>
"של מי הכלב הזה???", הוא נכנס בנביחה מצמררת לבית הקפה. "של מי הוא???", חזר פעם נוספת כדי לוודא שיש לו את תשומת הלב וקוצר הסבלנות של כולם. "זה הכלב שלך?? שלך?? את עכשיו הולכת וקושרת אותו ושמה לו מחסום את שומעת? אבל עכשיו! הכלב שלך עכשיו בא והתנפל על הכלב שלי! והוא לא עשה לו כלום! אתה אל תגיד לי להירגע! אתה אל תגיד לי לשתוק! מי אתה בכלל? מי אתה? אתה ראית מה הוא עשה לכלב שלי? אתה ראית? פעם הבאה, פעם הבאה שזה קורה אני אומר לך שאני אתקשר למשטרה והם ירדימו לך את הכלב את שומעת! הם ירדימו אותי. את אל תגידי לי להירגע!". ועתה ברור לכל כי לא רק הכלב יצא מכלל שליטה וזקוק לריסון.
- "הוא צודק", היא אומרת לעצמה, לוגמת קפה, וממשיכה לעבוד על המחשב. "קצת משוגע, אבל מאוד צודק".
<<--*->>
רק לפני כמה רגעים הייתה מעורבת בסכסוך משל עצמה.
- "סליחה, אדוני? סליחה? פשוט, העשן שלך עף בדיוק אליי. חשבתי שאולי אם לא אכפת לך..."
- "אממממ, מה אני אעשה? דברי עם הרוח או משהו".
- כן, צודק. אני אדבר. תודה
<<--*->>
מיותרים, מיותרים הם כותבי המערכונים. שכך משקיעים מיטב דמיונם וכשרונם. מוטב שיתעדו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה