חסרי מילים

"There is no such thing as a language... not if a language is anything like what many philosophers and linguists have supposed..."

Donald Davidson

אנו זקוקים לעוד מילים, מושגים נוספים שיאפשרו לנו להתמודד עם כל הבלגאן הזה. דרכים חדשות לתאר את מה שאנחנו רואים, ובעיקר את מה שאנחנו לא. ביטויים נוספים להביע את מה שאנחנו מרגישים, ואת מה שאנו רוצים להרגיש. צבעים חדשים לצייר בהם את התמונות שטרם נחזו. גם הדברים הפשוטים ביותר מקבלים ממדים נוספים כשמתבוננים בהם באמת. לכשייחשף קסמם החבוי, הוא עשוי להותירנו חסרי מילים.

בניגוד להנחת היסוד המולדת, אין כל היגיון בהסתפקות באוצר המילים הקיים. הרי ממתי מסתפקים בני האדם באוצרות שניתנו להם מלכתחילה? חותרים ושואפים להגדיל הונם, להעצים כוחם. ורק את מאגר המילים אינם מתאמצים להגדיל. כאילו מכירים במוגבלות הנצח של חסמי תודעתם. מסתפקים בקיים, אינם מאמינים ביכולתם להכפיף את המציאות למרותם. לשלוט בחייהם בכוח המילה.

ובעצם, לנצח יובך ההיצע המילולי למול הביקוש האינסופי. לעד יותירו אותנו חלק מהתופעות בחיינו אילמים. מתפעמים בשתיקה נוכח פלאי ההוויה. וברגעים אלה, כשנתייצב נרגשים וחסרי מילים, בל נתייאש. הזדמנות גדולה היא להלחין פזמונים חדשים, להשחיז בכשרון-אמן עפרונות ומכחולים ייחודיים. ברוח הנווד הקדמון שלא הותיר לאף גבול להצר את כמיהת מסעותיו, כך עלינו למנוע מגבולות השפה להצר את חוויית משאותנו. 

זה אפילו לא עניין של אמונה, או תעוזה. רק הבנה פשוטה. המציאות אינה קבועה, היא אינה נתון. זה אנו הנתינים, בממלכת המילים שהספקנו ללמוד, שהיטבנו לנצור. מי יודע אלו נופים מסתתרים מחוץ לגבולות הממלכה, מעבר לחור המנעול. מי יודע כיצד עשויה להיראות המציאות סביבנו כשנסלול בה דרכים חדשות להגיע, להביע. אולי יהיה בהם להבקיע את המכשול, לסדוק את הסכר. להציף את התלמים החרושים בשטפון חדש. כשאנו שותקים אולי זה סימן שכדאי להמציא עצמינו מחדש. אולי זו בעיה של מילה. אולי אות.