חוק החזרה ליצרן

שלום אדוני, סוף סוף אני תופס אותך. תדע לך שאני מחפש אותך כבר חודשים, אולי כבר שנים, וזה בכלל לא פשוט. הרבה פעמים ניסיתי ליצור קשר, ולא הייתה תשובה. ואני לא היחיד. כן, אני יודע שאתה עסוק ושאני לא הלקוח היחיד. כן, אני יודע שבתקופה האחרונה כמעט כולם הפכו להיות לקוחות כאן, אבל אותי זה לא מעניין? הרי אל תשכח שהלקוח תמיד צודק, והוא רוצה להרגיש שמטפלים בו באופן אישי, כן אני יודע שאתה מסכים לזה. וגם הגישה לכאן לא הייתה פשוטה. אמנם יפה כאן, ומטופח, אבל אתם חייבים לעשות משהו עם המדרגות בכניסה, תראה כמה אני מתנשף, וחם למטה, אפילו מאוד. בכל מקרה, אני מבקש להחזיר. כן, להחזיר. למה אתה מתפלא? הרי יש כאן אחריות מלאה לכל החיים, כך נמסר לי מפורשות. אני בטוח, כן לחלוטין. למה? תראה, האמת שבתקופה האחרונה השימוש הלך ופחת. היום עם כל המוצרים החדישים, הטכנולוגיה הדיגיטלית, התחליפים הזולים, זה כבר הפך להיות מיושן ולא רלוונטי. אני רואה עם מה מסתובבים הצעירים, תאמין לי הם כבר מזמן לא לקוחות שלך. הקצב השתנה, והוא מכפיל את עצמו כל רגע. אי אפשר להסתפק בכלום, אסור להסתפק. האופנות מתחלפות, ואנחנו משתעבדים להיסטוריה לא רלוונטית. אתם הרי אפילו לא מאפשרים לסגור עניינים באינטרנט, והעולם זה כבר לא מה שהיה. כן, אני זוכר שאתם הייתם הראשונים בשוק, אבל בחייך, זה לא מקנה תהילת נצח. יש מתחרים רציניים, והם מתרבים מדי יום. אני רואה שאתה מעט מאוכזב, ומבין שזה מעליב, אבל אין ברירה, חייב להתקדם הלאה, למצוא משהו חדש. אני גם לא רוצה להתעורר מאוחר מדי ולגלות שאיחרתי את המועד, חשוב לי להחזיר עכשיו. כן, אני מבין את ההשלכות ומקווה שתוכלו להשלים את הניתוק כמה שיותר מהר. כן, אני יודע שאנחנו מכירים כבר שנים והתייחסת אליי כאילו אני הבן שלך, וכן אתה מכיר גם את ההורים שלי שנים, אבל אני לא יכול לתת ליחסים האישיים לבלבל אותי עכשיו. בסוף? זה רק עניין עסקי. זכותי להחזיר, ואני לקוח רציני. ואתה, אתה חייב לקבל. זה החוק, זה הדין. את סגירת יתר העניינים כבר נעשה בין חברות הביטוח ועורכי הדין, בסדר? יופי, שמח שהגענו לעמק השווה. הללויה.

וכך הוחזרה בהינף יד הסחורה ליצרן. והוא הוסיף לרחף מוטרד במשכנו. "איפה טעיתי?", שב ושאל את עוזריו. והם, נותרו שותקים. כנפיהם הלבנות מקופלות בכלימה בדש כותנותם.