בשואה
הבאה, אפשר שלא ינועו קרונות עמוסי-משא, ארוכי-מסע, ועליהם מספרים כחושים בדרכם לתחנה
סופית. ואולי לא ייבנו מפעלי השמדה, ותאי זוועות, וחומות רעב. לא ייבלעו כפרים
ועיירות בשיפולי תופת בין הרי שיער ונהרות דם. בשואה הבאה ייתכן שלא תיכבש נשמת
אומללים בחרפת רעבם. ולא יוצמדו טלאי בד לטלאי אדם. ולא ינסקו עיניים תשושות
ושלוות לעבר ארובות עשן. בשואה הבאה אולי לא יתועדו גדודים משולהבי מצעד, ולא
יקובצו המונים בנאומי פילוג. הרי גם הרוע הפיק לקחיו. את השואה הבאה יעשה וודאי
בשקט, בתחכום, סמויה מן העין ומן הלב. מהדהדת מתחת לגלי היומיום, תיטמע בשגרה.
אך אין השקט מתעתע. גם בשואה הבאה ישלמו אנשים בחייהם בגין זהותם, ייכלאו בכלימה
בחומות בצורות. גם בשואה הבאה תביס שנאת החינם את השכל הישר, תמלא תהומות של אכזריות
בצידוקים למכביר. גם בשואה הבאה ייגזלו מרצחים צלם אנוש מקורבנותיהם, ומעצמם. ינתצו
זגוגיות של תמימות בעיני ילדים, רדופי מאבק שרידותם וגעגועים לאימם. יתאספו יחד
בקברי אחים גופות, ערכים ותקוות. גם בשואה הבאה תיבלענה זעקות נשים עלומות בשתיקת
ההמונים. גם אז לא ייצמח עשב באדמות חרוכות, לא תוכלנה הדמעות לבערה. תנצל אש
הטירוף את רגעי שפלות רוחו של האדם השחוח, של לבו השכוח.
ואנחנו. מי יודע מה יהיה תפקידנו בשואה הבאה.
ומאין
לנו, כי טרם החלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה