בשבילנו

לעשות טוב לאדם שלעולם לא יגמול לנו בעשיית טוב עבורינו. להירתם למען מטרה שלא תזכה אותנו בנקודות זכות או פרסום. לתת כבוד דווקא לאלה המכפישים דמותינו. לסלול גשר מוזהב של אנושיות מעל התהום המקיפה ארמונות אפלים. להקשיב בעניין ובפתיחות למי שרוצה רק להשמיע. לחצות קווים ולגעת בפרחים קוצניים החוששים ממגע.

לסלוח למי שמעולם לא התנצל בפנינו. להישיר מבט אל עיניו של אדם שאינו חפץ בטובתנו. להושיט יד לזר, להתמסר לטובתו שלעולם לא תשיק לליבנו. לתת אמון במי שאינו זכאי לכך, ללמד את מי שאינו מעוניין להשתנות.

וכל זאת - לא מתוך חסד רחמנות או סגפנות, במנותק מפטרונות ואפילו לא מתוך אהבת האחר. רק מתוך אהבת עצמינו, מתוך הכבוד שאנו רוחשים למי שאנו רוצים להיות. מתוך האמונה המלאה שלנו ביכולת שלנו להיות נאורים וראויים חרף אתגרי הסביבה. בנכונות שלנו לשלם את מחירו של מפעיל המגדלור, השוכן בדד על אי חשוך, ומסור למלאכת הסיוע לניווט הספינות בים חשוך וסוער. 

איש לא יגמול לו, למפעיל. שמו לא יוודע ברבים. הצדק יעשה עימו רק בערוב יומו, בערוב ימיו, עת יניח ראשו על כר, ויירדם בחטף. סדיניו נקיים, וגם מצפונו. שלם יישקע למצולות השינה, בהכירו את עצמו, מוקף בערכיו. מחר ישוב אל עבודתו ויטפס אל המגדל. מדרגה אחר מדרגה יטפס מעלה אל מקום מושבו, שאין נישא ממנו. אך מבטו יוותר שפוף, יבהה בקרקע. לא אלוהים הוא מבקש להיות, רק עצמו. לא בשביל תהילת עולם בנינו את מגדלור האבן הישן הזה. לא בשביל הספנים התוהים. רק בצנעת שבילנו ידענו ללכת, רק אותם השכלנו לחרוש. רק בשבילנו.